למשפחה שלי אין תשובות לתת לי ואין לי עם מי לדבר. אני מקווה שזה המקום שאוכל למצוא תשובה.
אני בחורה שעד לא מזמן הייתה סגורה בבית עם קושי לקבל את מי שאני. בכל פעם שהייתי יוצאת, לא היו מסתכלים לכיוון שלי ותמיד ידעתי שלעולם לא יקרה מצב שגבר ייגש וידבר איתי ברחוב. באירועים משפחתיים תמיד יודעים שאני הביישנית שלא מדברת מעבר ל"מה נשמע", זה תמיד היה ככה. מרוב השנאה שהייתה לי לעצמי, לא יכולתי לשאת את המחשבה שמסתכלים עלי ומדברים איתי כשאני לא מקבלת את עצמי.
לפני כמה חודשים עשיתי מייקאובר, משיער תלתלי עברתי לחלק ושיניתי את המלתחה שלי והאמת שאני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. פתאום יש לי חשק לקום בבוקר ואני נהנית להסתכל על עצמי מה שלא קרה כבר יותר 17 שנה. הבטיחון העצמי שלי עלה קצת אבל אני עדיין ביישנית וצריכה לעבוד על זה. המשפחה אומרת שאני חמודה וגם אני מגדירה את עצמי ככזאת, אז אני לא חושבת שאני מבהילה או משהו כזה.
זה רקע קצר על עצמי, והנה מה שגרם לי לשאול את השאלה:
בחג חברים של בני משפחה ביקרו אותנו בחג, הם אנשים שראיתי מספר פעמים אבל הם אף פעם לא דיברו איתי רק עם האחיות שלי שגדולות ממני בכמה שנים.
בחג חשבתי שיהיה אחרת, שהם ידברו איתי והתעניינו לשלומי כי אני נראית אחרת ולא "מוזרה" כמו שנראיתי אז. אבל לא קרה שום דבר, כשהצטרפתי לשיחות הם אפילו לא ענו לי אלא המשיכו לדבר עם האחרים. מאוד נפגעתי והרגשתי כמו שהרגשתי אז - כמו אוויר, כאילו אני לא קיימת בחדר.
כשאני יוצאת בחוץ זה אותו הדבר, לא מסתכלים עלי או ניגשים אלי. לפעמים אני חושבת שזה בגלל שאני נראית יחסית קטנה לגילי אבל זה לא נשמע לי הגיוני, כי אני רואה הרבה בנות 17 - 18 שיש להן אינטראקציה עם גברים.
אני לא יודעת למה אבל אנשים לא מתייחסים אלי, אפילו במשפחה לא כולם. אם מישהו מדבר איתי, הם אף פעם לא מתעניינים לשמוע מה אני עושה בחיים או אם אני עדיין רווקה. זה נותן לי להרגיש כאילו הם מדברים עם מישהי בת 10.
מה יכולה להיות הסיבה שכולם מתנהגים אלי כמו לילדה קטנה ומתעלמים ממני כמעט לחלוטין?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות