מאז שאני זוכרת את עצמי אני טיפוס של בית אוהבת להיות בבית בכיף שלי ויוצאת פעם ב - כשזורם לי וכשיש לי כוחות בגוף..בשנה האחרונה שמתי לב שאני תמיד עייפה , גופי תמיד עייף אין כוחות פיזיים בגוף ומגיע גם לחוסר כוחות נפשיים כתוצאה מכך,בדקתי וישלי אנמיה "קלה" להגדרת הרופא והתחלתי לפני כמה חודשים לקחת ברזל ואין שינוי..לאחרונה חשבתי על זה לעומק למה תמיד אחרי יום עבודה כל מה שאני רוצה לעשות זה לאכול ולנוח ולא לעשות כלום למרות שיש לי רשימת מטרות ושאיפות (שעדיין נשארו במקומן), למה אני חסרת סבלנות ובשיחות עם אנשים מפחיתה במילים עונה בקצרה בלי להרחיב למרות שיש לי מה לומר פשוט אין לי כוחות להתאמץ,לשבת על כיסא בפינת אוכל מעייף אותי אוכלת רק בספה ובכלל בחגים אין מה לדבר לא יושבת עם המשפחה אין כוח לשבת אין כוח לדבר לפתח שיחות להתעניין בבנאדם אחר, בתקופה האחרונה התחלתי להתרכז רק בעצמי( למרות שלא התחלתי לפעול לגבי מטרותיי) הכוונה לא להתעניין בצד השני, שיחות קצרות מה שצריך ולא מעבר יותר בבית זה ככה ..אוכל מקלחת ומנוחה לבד בחדר בלי תקשורת כי אין כוחות פיזיים נפשיים .גם בעבודה הכל טוב רק כשמתחילה להיות רעבה הופכת לבנאדם אחר ללא כוחות אדישה לא סבלנית ולא מעניין אותי כלום מצדי שיפטרו אותי חושבת רק על עצמי ומתי אזכה לשבת לאכול לחזור להיות קצת בנאדם לפחות.העיניים מרגישות לרוב
עייפות וכשזה קורה אני זומבי איך שתיארתי למעלה..שקטה לא מדברת לא מתעניינת למרות שרוצה פשוט אין כוחות.. יש לציין שעשיתי כושר חודש וזה יחסית עזר לי אבל הפסקתי וחוץ מעבודה אני פנויה כל יום ויושבת בבית וחושבת מה לעשות עם חיי. מה ככה אשאר כל חיי??מה ממליצים לי לעשות ??נמאס לי מהמצב הזה באלי להיות פעילה ולחיות את החיים בביטחון ולא להשקיף מהצד.
שנה טובה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות