בן זוגי ואני חיים במדינות נפרדות בגלל אילוצים שלא תלויים בנו. מאורסים ומתכננים להתחתן. המרחק זה עניין של כמה חודשים עד שנסגור את הבירוקרטיה הזאת שמפרידה בינינו. כרגע מתנהלים בקשר טלפוני ושיחות וידאו.
זה מאוד קשה. כמעט כל יום שאנחנו מדברים עולה העניין של געגועים והקושי.
אך לא זאת הבעיה.
הבעיה היא שלרוב כשאנחנו מדברים אחד מאיתנו באמצי הלילה כשהשני באמצע היום או בוקר מול צהריים. כך שיוצא כשאחד מחכה לשיחת לילה טוב, השני רק מסיים את יום העבודה וכשאצל אחד זה בוקר אצל השני זה אמצע היום. וכך אנחנו מחפשים (ומוצאים יש לומר) זמן לדבר. אלא שהמרחק והמצב הרגשי והנפשי מביא לתסכולים.
בשיחה האחרונה העליתי את העניין שאני מרגישה כלואה בהמתנה הזאת ותשובתו הייתה שאנחנו רבים כל יום בשבוע וחצי אחרונים על זה (העניין הוא שלא היה ולא נברא! בשבועיים האחרונים חוץ מגילויי אהבה וגעגועים לא היה כלום), אך הוא התעקש בשיחה שאנחנו רבים, כשאמרתי לו שהוא שקרן וממציא דברים ומשקר לעצמו, הוא נפגע מכך שאמרתי ״שקרן״ וניתק את השיחה בפנים וכשחייגתי אליו בשנית הוא אפילו לא ענה.
כבר היה מקרה כזה בעבר, בו הוא ניתק את השיחה ואני ביקשתי שלא יעשה זאת שוב כי אם יחזור על עצמו, זאת תהיה השיחה האחרונה שלנו.
אך הינה, עבר חודש וחצי ושוב קיבלתי ניתוק בפנים.
מרגישה זלזול שממש מרחיק אותי ממנו עוד יותר. שאני שואלת את עצמי, למה אני צריכה את זה בכלל?
מה אני עושה עם זה? זה ממש פוגע בי, מעליב אותי ושם אותי במקום מרוחק וכל זה כשהוא בכלל כועס כלי כי קראתי לו ״שקרן״ כשהוא בעצם המציא משהו בראש שלו. עלק רבים שבועיים.
מה אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות