אוהבת אותו ולא רוצה להיפרד אבל רע לי ומפחדת שאעשה טעות אם אשאר איתו, מה לעשות?

יודעת שאני הולכת לחפור סליחה מראש אבל אין לי את מי לשתף ומרגישה שאני כבר משתגעת!
אני בזוגיות 11 שנים.
אנחנו על פני השטח זוגיות טובה הוא אוהב אותי, דואג לי יותר מכולם, מכבד אותי, מרגישה איתו הכי בנוח ורוגע הוא נותן לי תחושת ביטחון שהוא תמיד יהיה שם לצידי ויתמוך לא משנה מה יקרה ותמיד יהיה לי למשענת והוכיח את זה שוב ושוב.
הבעיה מתחילה שאני מפחדת שאני במצב שנוח לי בזוגיות ומפחדת מהלבד.
כשאני לבד מתחיל להיות לי פחדים ודיכאונות.
בנוסף לזה סובלת מחרדה חברתית כך שאין לי חברות טובות. (הוא דווקא דוחף אותי לכיוון של להתחבר ולהכיר וקשה לו לראות אותי בודדה אני יודעת שלא טוב לי גם לו לא טוב)
בחיים לא הייתי בלי זוגיות מאז שאני זוכרת את עצמי ואני כבר לא יודעת אם הזוגיות הזאת היא אהבה או הרגל. כשאנחנו במיטה אני אף פעם לא גומרת למרות שהוא משתדל אני לא מצליחה להגיע לזה וזה מאוד קשה לי כי האקט איתו הופך לסוג של מטלה שאין לי כוחות אליה פעם היינו שוכבים המון וכן הייתי מאוד נהנת והיום זה נהפך לפעם פעמיים גג בשבוע וגם זה אין לי כוחות ואני שמה לב שהמון פעמים שאנחנו מקיימים יחסים נופל לו קצת באמצע ואנחנו ממשיכים וחוזר לעמוד, שזה גם משהו שאומר לי שאולי גם הוא מרגיש כמוני, אני תמיד מחכה שיגמר כי כבר אין לי כוח להמשיך למרות שאני לא משדרת את זה אף פעם.
גם אין כבר פירגונים אני מתארגנת משקיעה לכבודו והוא אפילו לא שם לב לזה מחכה למילה הטובה שכן תגרום לי להתרגשות יכול לעבור חודשים בלי מחמאות(אם הוא מחמיא לי אני באמת מרגישה בעננים) רק במהלך האקט המון מחמאות וזה בעיקר על הגוף שלי. זה נורא קשה לי ניסיתי להגיד לו על זה אבל הוא אמר שהוא לא בן אדם כזה שכל היום יחמיא ושאני יודעת שמבחינתו אני האישה הכי יפה בעולם וגמר את הסיפור.
גם החיים היומיומיים הפכו לשגרה וכל אחד בטלפון והוא לא מספר בקושי על עצמו ואיך עבר לו היום בעבודה רק אני משתפת והוא מייעץ ומבאס אותי שזה לא הפוך שהוא גם משתף. אני מרגישה לפעמים בודדה בתוך הקשר ואני גם יודעת שהוא מרגיש ככה. עכשיו שיגיע ילדים אני מאמינה שזה יהפוך להיות יותר גרוע ומזה אני מפחדת.
אני מרגישה שאין את הניצוצות ואת ההתרגשות ואהבה מטורפת. גם הוא בא ושאל אותי באיזה יום שאם רק הוא מרגיש ככה שאנחנו מרוחקים וסוג של ממשיכים בכוח את הקשר ואנחנו כל אחד בודד ואני נפגעתי והתגוננתי מהפחד שאולי הוא רוצה לעזוב
ומאז הוא עזב את השיחה הזאת. שהעלתי את הנושא שוב אחרי שחשבתי בהגיון שצריך לדבר על זה הוא נסגר ואומר שהוא לא חושב ככה ומתחמק. בשנים הראשונות היינו רבים הרבה ואולי בגלל זה הקשר פעם לא היה מובן מאליו והרגל? היום אין ריבים אפילו.
יש לנו דעות שונות צחוקים ותחומי עניין שונים אבל גם מצד שני יודעת שאני לא בטוח אמצא משהו טוב כמו שהוא הלב שלו והנתינה שלו ענקיים אני אוהבת אותו בתור בן אדם ולא יודעת אם גם בתור בן זוג לכל החיים.
אני מפחדת שאני עושה פה את טעות חיי והולכת להתחתן איתו בידיעה שהייתי יכולה להיות יותר מאושרת ורק מפה זה הולך להידרדר. אני גם מרגישה שאני לא יכולה לשחרר מהקשר הזה
כואב לי כי מעבר לזה שאנחנו זוג הוא חבר שלי ואולי הכי טוב שנים זה כמו להפרד ממישהו מהמשפחה שלי.
טיפול זוגי לצערי לא אופציה.
בבקשה אני חייבת עזרה קשה לי ורע לי אני מצד אחד לא רוצה לסיים את הקשר הזה כי יש פה אהבה אמיתית שלא חושבת שאולי בבן זוג אחר אוהב את הנשמה שלו ככה שנים שחלקנו ואולי אני גם לא אמצא אף אחד ואשאר לבד מצד שני מפחדת שאני הולכת להצטער על זה כל חיי וזה לא מי שאני אמורה להיות איתו לכל החיים.
רושמת את זה בדמעות סליחה על החפירות אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי