בלי לחפור יותר מדי - התגייסתי בגיל 18, סבלתי ברמות מטומטמות. הייתי מדוכא, אובדני ומה לא. השתחררתי מצה"ל אחרי נסיון שם.. עד היום לא באמת עליתי על תשובה שפויה למצב כששואלים אותי אם עשיתי צבא.
הייתי שם רק 3 חודשים אחרי המעשה האובדני ויצאתי על נפשי (מן הסתם).
מצד אחד אני מרגיש לא חלק מהחברה שלא הצלחתי לסיים שירות, מצד שני אני גאה בעצמי שהתגייסתי וניסיתי ונתתי את ההכי טוב שאני יכולתי לתת באותה תקופה בחיים שלי. זה שזה נגמר רע ובכזה אסון זה סיפור ארוך ואחר לגמרי.
אז איך אני יוצא מזה מבלי מבוכה גדולה מדי? כי אם אני אומר "לא עשיתי צבא" אני מכניס את עצמי לבושה וגם מצב לא נעים "האא, למה לא עשית צבא?" ולא בא לי שכל מי ששואל אותי יקבל "יצאתי על נפשי" לא רוצה שכל אחד ידע מה קרה לי שם ומה עבר עלי בחיים (טוב לא עבר עלי בחיים).
וזה גם לא באמת כל האמת כי כן התייגסתי וכן נתתי הכי טוב שיכולתי מעצמי.
מה אני עושה במצב הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025