מפחדת לקבל החלטה שלא אהיה שלמה איתה, איך להצליח להחליט בלי להיכנע ללחץ?

אני שוכרת דירה עם אחותי כבר קרוב לשנה וחצי.
נכנסתי לכאן כסאבלט כי תמיד דיברנו על זה שנגור יחד וקיוויתי שיהיה לנו נחמד ולצערי זה לא היה כך.

שתינו עוברות משבר נפשי שבי גם פגע בתפקוד באופן יומיומי וזה מעלה הרבה ויכוחים. היא הצליחה למצוא את החוסן הנפשי שלה ולהגיע עם עצמה לתובנות ולי לוקח יותר זמן לשקם את האמון שלי ביכולות שלי מחדש ולהגיע לבהירות.

הייתה תקופה שתמכנו וחיזקנו אחת את השניה אבל התקופה הזאת נגמרה והיא מבחינתה לא רוצה לגור איתי יותר בזמן כי העצב שלי מאוד משפיע עליה והיא כבר במקום יותר אופטימי ומאמין ממני בזמן שאני עדיין עושה מאמצים יומיומיים לחזק את הבריאות הנפשית והפיזית שלי והמאמצים שלי מופנים לשם בעיקר.

זה מפעיל עלי המון לחץ לקבל החלטה שרק משהה אותה יותר. על אף שלפעמים נאמרים בינינו דברים קשים אני יודעת שאני רוצה בטובתה אבל גם חייבת לדאוג לאינטרסים שלי לכן כרגע מלבד לדבר על זה בטיפול אני לא יודעת מה לעשות.

יש לי גם כלבה וזה הופך את זה למורכב עבורי יותר כי היא לא מסתדרת בקלות עם אנשים חדשים וזה דורש ממני גם הרבה מאמצים לשלב אותה.

אני גם מתמודדת כנראה עם סוג של חרדה חברתית ופחד מזה שיהיה לי קשה למצוא שותפים/ות שיקבלו אותי עם קשיי התפקוד שלי ואני מפחדת לחוות דחיה על הרקע הזה.

חשוב לי להגיד שעל אף שאני לעתים אולי נתמכת בה קצת במטלות הבית אני מאוד עצמאית. עובדת בעבודה שאני רוצה לעזוב אבל מחזיקה בשביל השגרה וממצב של חרדות והפרעות שינה קשות הצלחתי יותר ויותר לייצב את הבריאות שלי אבל עדיין יש רגרסיות פה ושם וימים שקשה לי לעמוד על הרגליים ולעשות כלים אז דוחה למחרת.

גם נרשמתי לסטודיו לריקוד ויוגה שחשבתי שיעזור לי אולי להרים את האנרגיה כי ברור לי שחלק מהתקיעות שאני חווה זה כי חוץ מהעבודה אני לא מאוד נחשפת לאנשים חדשים וזה מגביר את החרדה וזה לא כי אני ביישנית, אני פשוט טובה בלהתחיל קשרים אבל להמשיך אותם זה תמיד מאתגר יותר עבורי ואני גם בתקופה שאני יותר רגישה לעצמי מבעבר ומרגישה שונה כשאנשים בגילי מדברים על קידום זוגיות וקריירה ואני ממש לא שם כי מתמקדת בייצוב הבריאות שלי כרגע ובלחזור לבטוח בעצמי ובאנשים חדשים. אני יודעת שלכל אחד יש את השיט שלו בחיים האלה אבל לפעמים קשה לי עם הפערים וזה מכניס אותי למקום שאני מרגישה מאוד חריגה ולא שייכת.

המצב מבחינתי כרגע זה שאני בהימנעות. מצד אחד ברור לי שמגיע לי טוב יותר ולחיות עם אנשים באווירה כיפית ונעימה שאני יודעת שעם כל החרדות והירידות מצב רוח שאני חווה יכולה להיות אפשרית עבורי כי הצדדים הכיפיים שבי עדיין מרימים את הראש מדי פעם.

מצד שני לא מרגישה שיש לי אנרגיות לתהליך של חיפוש דירה עכשיו ואני רוצה להיות יותר יציבה רגשית לפני שאני מתחילה לחפש אז אני מקווה שהזמן והתהליכים הרגשיים שאני עוברת בטיפול יקדמו אותי לשם אבל בינתיים אחותי מאוד נפגעת מזה וזה מכביד על שתינו.

איך למצוא את הכוחות להתחיל לחפש? איך לדעת מתי זה הזמן הנכון עבורי? אולי אין זמן נכון?

עברתי הרבה דירות בחיי ותמיד ידעתי להגדיר טוב מאוד מה אני רוצה אבל עכשיו משהו בי חסום ואני ממש מפחדת לקבל החלטה שלא אהיה שלמה איתה.

מה כדאי לי לעשות?