ראיתי איתה חיים שלמים אבל פישלתי והיא לא רואה אותנו חוזרים, מה לעשות מפה?

זה יותר פריקה מאשר שאלה.. (בסוף יש קיצור)
אני מגיע ממשפחה דתית, יצאתי עם בחורה לא יהודיה במשך שנה וחצי וזה היה שנה וחצי מושלמות (הייתה עוברת גיור לפני חתונה בשביל להקל על כל המצב בשביל המשפחה שלי).
המשפחה שלי לא ידעה כי עדיין לא יצאתי בתור דתלש מולם והיו נגרמים מזה כל הזמן פיצוצים במערכת יחסים שלנו, לפני שבועיים היא אמרה חלאס (הגיוני) ואמרה שהיא עדיין אוהבת אותי אבל שהיא לא יכולה להמשיך ככה, אמרתי שאני מבין אותה ושאני ממש בבאסה מזה (מן הסתם מקצר את כל השיחה)
אחרי זה הבנתי שאני לא יכול סתם לוותר על זה בלי שאני מנסה להלחם קצת אפילו, אז אחרי החוסר רצון לאכול או לישון איזה שבוע סיפרתי לאמא שלי שאני רוצה לצאת עם מישהי לא יהודיה ואת המשתמע מזה ובצורה ממש מפתיעה, אמא שלי הבינה, אמרה שבסופו של דבר זאת החלטה שלי.. השמיים לא קרסו (עדיין) והכל טוב.. איבדתי את הבחורה שיכולתי לראות איתה חיים שלמים סתם כי הייתי פחדן.
הבחורה ואני באותה קבוצת חברים, אתמול יצאנו ושחזרנו הביתה היא שלחה לי הודעה שהיא רוצה ליישר קו שהיא לא רואה אותנו חוזרים בשום צורה, אפילו שהיא חולה עלי ומעריכה אותי, אני לא יכול לספק לה מערכת יחסים "נורמלית" והיא לא רוצה להיות במקום שלא רצו אותה (היה גם בעיות עם אבא שלה שלא היה מוכן לשמוע על זה שהיא יוצאת עם בחור ממשפחה דתית אז זה היה קצת הדדי אבל אמא שלה ידעה עלי) היא אמרה שהיא פה בשביל כל דבר והיא תשמח אם נדבר שוב כי היא יודעת שאני משאיר הכל בבטן תמיד או מדבר עם אנשים לא קשורים (צודקת) וכל מה שעבר לי בראש אפילו שזה שניה אחרי שאמרה לי שאין סיכוי שנחזור זה אולי עדיין מספיק אכפת לה ממני בשביל לתת לי עוד צאנס
אני הבנתי ועדיין מבין למה היא לא רוצה שנהיה ביחד, אבל לא יכול לשחרר.. כנראה יעבור עם הזמן. אבל כרגע? מרגיש לי כאילו אנחנו יותר בריב ארוך ועדיין ביחד אפילו שנפרדנו ושאני איפשהו יודע שאין לי סיכוי לקבל אותה חזרה. אם הייתה אומרת לי עכשיו שמע המערכת יחסים הנורמלית שאני רוצה תהיה כוללת חתונה לא הייתי מהסס להציע לה (אפילו שחתונה תהיה עוד כמה שנים)

TLDR : דתלש מבית דתי, יצאתי עם לא יהודיה במשך שנה וחצי ולא סיפרתי להורים, נשבר לבת זוג ונפרדה ממני, התחלתי לפתוח את כל הנושא הזה עם אמא שקיבלה את זה בצורה מדהימה ואני מרגיש אפס שלא פתחתי את זה לפני, האקסית שמעה שהתחלתי לפתוח תנושא כנראה מחבר משותף ועשתה לי שיחה של "אין מצב שאנחנו חוזרים כי אתה לא יכול להציע לי מערכת יחסים נורמלית" אבל שתשמח שנדבר מדיי פעם ולא רוצה שננתק קשר


אז מה עושים מפה? מתרחקים מהחברים(כולנו מאותה חבורת חברים)? נשארים לבד? מנסים שוב להגיד לה שאמא שלי אשכרה אמרה ש"החברים" יכולים לבוא אלי ואין עם זה בעיה? אני פשוט כלכך אבוד ולא מאמין שעדיין בגיל 28 אני מרגיש כמו ילד בן 20 שכל העולם קרס עליו בגלל שפשוט אני לא יודע איך לחיות את החיים שלי בשביל עצמי
איך מוותרים על משהו שיודעים שיש בו אהבה כלכך גדולה אבל בגלל שעשיתי מהלך מאוחר מידי זה נגמר פאקינג איך