הצטלבו דרכנו לפני שלוש שנים היה מדובר בגבר מקסים ידעתי שקצת מופנם אבל זה מה שחיבבתי בו.
לאחר תקופה ארוכה שהתקרבנו טיפה יותר הוא התחיל פתאום:פעם מדבר פעם לא מדבר, וכל הזמן מבלבל אותי. תמיד ממהר לענות לי אם אני פונה אליו אבל אחרי כמה דקות משתתק.
יודעת שזה נובע מכך שהוא חסר ביטחון וחסר ניסיון עם נשים.
מבינה אותו כי גם חסרת ניסיון כמותו אבל לא מפוחדת ולא נרתעת, אני קלילה ומשוחררת.
חברים משותפים אמרו לי שהוא כל הזמן שואל עליי ומזכיר אותי וכדאי לי להשקיע בלעזור לו להרגיש בטוח בעצמו בלנסות לעזור לו להשתחרר (קצת חנון) סיפרו שהוא תמיד היה כזה נחבא אל הכלים נחסם כשהוא מתחיל לפתח רגשות אל בחורה.. וככל שהוא מרגיש משהו יותר ויותר חזק ככה הוא יותר ויותר נסגר ולא מצליח לשלוט בזה.
התרגלתי שאין כמעט בחורים לטעמי ועד שחשבתי שמצאתי את המישהו המתאים הזה לאור תחומי העניין המשותפים וקווי האישיות הדומים.. מסתבר שזה היה סתם חלום מטופש בהקיץ.
השאלה שלי היא איך אני יכולה להפסיק לקבור את עצמי מרוב בושה על שנשאבתי לזה, למה חשבתי שהוא ייפתח אליי? למה חשבתי שהוא ייצא מהקונכייה שלו ו"ישתנה" בשבילי? העברתי המון זמן בתקווה הזו לשווא, וכל פעם הבושה הזו מנקרת לי בראש ובלב מבלי יכולת להדחיק.
תעזרו לי בבקשה איך אני מתגברת על המבוכה הזו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות