איך אתם התקדמתם ומצאתם את המקום שגורם לכם באמת אושר והכי מכל, להיות אתם עצמכם?

מרגישה צורך לפרוק.. ואשמח לקבל חיזוקים ולשמוע גם ממכם, איך אתם הצלחתם להתגבר על המשברים שלכם?

אני מאוד מתוסכלת עם עצמי, מאוד.
אני מוצאת את עצמי בוכה כל כך הרבה..
מסתכלת במראה ושואלת את עצמי ''מי אני?'' ''לאן אני שייכת?'' ''מה יהיה איתי בעתיד?''
אני מתוסכלת כי אני מאוד רוצה להגיע רחוק בחיים ועדיין אני לא מוצאת את עצמי בשום מקום..
אני בת 25 ואני מרגישה שאני במרוץ נגד הזמן, שעוד לא הספקתי לעשות כלום ולא הספקתי להתקדם לשום מקום וזה מתסכל נורא.
כבר תקופה ארוכה מאוד שאני בחיפושים עם עצמי, ברמה שאני מגיעה למשברים קיצוניים ולמצבי דיכאון שאני לא במקום שאני רוצה להיות.
אני תמיד ידעתי בתוך תוכי שיש לי פוטנציאל גדול שחבוי אצלי בפנים שטרם יצא
ואני כל כך משתוקקת להוציא אותו, להכיר את עצמי, להכיר את היכולות שלי, להכיר את החוזקות שלי ולהכיר בייעוד שלי ובאמת להרגיש שאני במקום הנכון.
אני יודעת שזה לא נכון להסתכל על אחרים.. אבל לפעמים אני לא יכולה לשלוט בזה, לראות אנשים שהם מאוד צעירים, מספיקים לעשות כל כך הרבה בחייהם..
זה פשוט לקנא בהם.
אני זוכרת את הילדות שלי, שהבנתי שאף אחד לא רוצה בקרבתי, הייתי ילדה פשוט מנותקת מהמציאות.. לא חוויתי שום דבר נורמלי שילד אמור לחוות, לא הרגשתי לרגע ילדה.. הייתי מנותקת מלהרגיש.. החיים פשוט החליקו לי מהידיים מבלי שארגיש בכלל שהם עברו.. כותבת את זה בדמעות, כי עכשיו בגיל 25, זה כל כך חסר לי, אני משתוקקת לחוות כל כך הרבה יותר מאי פעם, זה חזק אצלי בפנים..
ככל הנראה גם, הייתי יודעת מה בדיוק הייתי רוצה לעסוק..
וכנראה.. שמשם נובע הדיכאון העמוק שאני נמצאת בו תקופה ארוכה.
אין לי הרבה מה לעשות עם זה, אין לי חברים שאני יכולה לצאת איתם והדבר היחיד שאני חושבת זה איך להתקדם בחיי?
אני יכולה להסתכל על העבר שלי ולבכות על זה יום ולילה..
אבל אני לא במקום הזה, האני שלי לא מוכן להתייסר ככה, הוא יותר חזק ממה שאני חושבת.. עצוב לי לחשוב שפעם הייתי מאוד אופטימית.. ועכשיו מרגישה שזה מאוד קשה לי לחשוב כל פעם על הטוב בכל דבר..
לא מזמן היה לי שיחה עם אח שלי שעובד בהייטק ורציתי לקבל ממנו עצה וטיפים איך אתקדם בעתיד או מסלול לימודים שיניפו אותי גבוה..
התאכזבתי לשמוע ממנו שאמר שאין טעם שאני אלמד ושעדיף שאמצא את עצמי בכל עבודה שהיא ואנסה פשוט להתקדם שם..
אני יודעת שזה לא מכוונה רעה, אבל הוא מאוד הוריד לי שאמר את זה והוכיח שהוא לא מאמין בי מספיק שאגיע רחוק..
ועצם המחשבה ההיא שאני לא אתקדם רחוק בחיים ואמצא את עצמי בעבודה ''פשוטה'' גורמת לי פשוט לבכות כי ממש לא הייתי רוצה לחיות את חיי ככה, זה לא מי שאני, אני יודעת שאני יכולה ליותר ומאמינה אף שאהיה במקום מאוד גבוה בחיי.
אני באמת יודעת מה אני שווה בפנים..
אבל אני גם יודעת, שאני צריכה עזרה בשביל להבין את עצמי יותר..
אני באמת רוצה להתקדם בחיי, להיות במקום טוב ולא בעוד ''סתם'' מקום שהייתי עד עכשיו ועברתי בין עבודה לעבודה, אני לא מוכנה לקבל את האפשרות הזו..
ולכן, אני אשמח לכל חיזוק/ טיפ/ עצה ולשמוע גם את סיפור חייכם..
איך אתם התקדמתם ומצאתם את המקום שגורם לכם באמת אושר והכי מכל, להיות אתם עצמכם?