אני חושב שהגזמתי בתגובתי כלפי אמי, אני חושש שהיא לא מרגישה טוב בגללי

היי ,

קודם כל , אני אקדים ואומר שאמא שלי כל כך חשובה לי שאי אפשר לתאר כמה , אני מוכן לפגוע בעצמי העיקר שהיא תהיה בסדר ואני מוכן לשלם בחיי העיקר שהיא תהיה בסדר.

אוקיי אז ככה , יום שישי נסענו למשפחה לעשות קידוש , בכל אופן , ישבנו ראינו טלוויזיה וכו' , פתאום עלתה שאלה על הטסט (שלישי במספר) שעשיתי , אם עברתי ? אמא שלי ענתה "נכשל ... מה ..." משהו כזה , לא שמתי לזה חשיבות ממש.
הלכתי לסלון אצל המשפחה (הייתי לבד שם כי כולם היו בחדר האחורי יותר) , שכבתי ראיתי טלוויזיה , פתאום אח שלי בא ואומר לי "למה אתה כאן ?" , עניתי לו "סתם בא לי לראות טלוויזיה בשקט" הוא אמר לי : "אמא חושבת שנפגעת בקשר למה שהיא אמרה על הטסט" , בכל אופן , פתאום נדלקה אצלי נורה על זה , הוא הלך והתחלתי לחשוב על זה ולאגור כעס , אמא בא אליי ואמא לי "למה אתה פה" אמרתי לה "סתם כי בא לי לראות טלוויזיה בשקט" ואמא כמו אמא יודעת לקרוא אותי היא הבינה והלכה.
בקיצור , בדרך חזרה התפרצתי טיפה ואמרתי לאמא ולאבא שלי וגם לדוד שלי שהיו באוטו (של דודה שלי האוטו חחח) , אמרתי שאיך את לא מתביישת (לאמא) שאתה אומרת "בטח שהוא נכשל" (היא לא אמרה ככה אבל בהרגשתי זו הייתה הכוונה) , כעסתי מאוד , אני כבר כמעט שבוע לא מדבר איתה (מיום שישי בלילה עד עכשיו).

הבעיה היא , היום היא לא מרגישה טוב ושמעתי שהיא בכתה , אני מרגיש קר רוח , אבל אבי איתה אז אני נשאר בחדרי בשקט , אני לא יודע אם הגזמתי , אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי , אנחנו כל כך מחוברים (ברוך השם) כל פעם שהיא מכינה משהו חדש היא ישר מספרת לי , למשל היא אמרה לי לפני שבוע שהיא לומדת להכין "פסטרמה" ביתית , היום הלכתי למטבח אני רואה נייר כסף ובתוכו אותה הפסטרמה , הלב נשבר לי , כי אני יודע שהיא רצתה שאני אדע על כך ושהיא ממש רצתה להגיד לי שהיא הכינה , אבל אני בשיא טמטומי ממשיך עם אותה הדרך הזו.
זו פעם ראשונה שאני ככה , העניין של הטסט כאוב לי מאוד (כי ההורים משלמים לי).

מה אתם אומרים ? אני כבר לא יודע מה אני עושה , אולי היא לא מרגישה טוב בגללי ? (לא נראה לי , כי בתכל'ס אמא שלי לא נראה לי ממש שמה על זה שאני לא מדבר איתה , או שאני טועה) ... לא יודע.