היי לכולם,
אני בזוגיות כבר שנה ואני נורא אוהבת את הבן זוג שלי. מרגיש לי שבתחילת הקשר הכל היה מושלם בינינו ופתאום אחרי חודשיים הוא עבר לגור עם החבר הכי טוב שלו ואז דברים התחילו להשתנות.
כל החברים גרים קרוב ממש אחד לשני אז הם נפגשים כל יום וגם כשאני מגיעה אליו תמיד יש חברים בבית ותמיד אנחנו יושבים איתם עד הלילה וזה קצת מבאס כי אין לנו זמן איכות לבד, זה קורה רק שהשותף לא נמצא וזה לעיתים ממש נדירות. בנוסף לזה מרגיש לי שזה קודם החברים שלו ואז אני, ואני מרגישה את זה בסיטואציות הכי קטנות, למשל הרבה פעמים שקבענו לעשות דברים ביחד, חברים שאלו אותו אם בא לו להיפגש אז הוא שאל אותי אם בא לי שנבטל ונשב איתם, או שהייתה פעם אחת שהתקשרתי אליו שהייתי צריכה אותו והוא היה בממתינה והתקשרתי פעמיים וחזר אלי רק אחרי רבע שעה ובסוף הסתבר שהוא דיבר עם השותף שלו, והסיבה שהסיטואציה הדליקה לי נורה זה בגלל שתמיד שאני והוא מדברים ואחד החברים מתקשר אליו, הוא אומר לי שיחזור אלי יותר מאוחר ועונה להם.
הוא כן כאן וקובע להיפגש איתי ומדבר איתי במהלך היום אבל זה באיזשהו מרגיש לי קצת ילדותי שבגיל כזה (28) עדיין ככה שם את חברים שלו במקום הראשון.
היו לנו הרבה ריבים על הנושאים האלה ובסוף החלטתי לעשות שיחה בוגרת ואמיתית ואמרתי לו שאני מרגישה שהם בסדר עדיפויות מעלי, והוא אמר שמבחינתו אין מילה כזאת סדר עדיפויות ושזה לא פר לבקש ממני להיות חשובה יותר בשבילו מאשר החבר הכי טוב שלו.
האם אני מגזימה? לא רציתי בחיים שיוותר על חברים שלו ובחיים לא הייתי אומרת לו את זה, אבל בא לי להיות במקום הראשון שיהיה חשוב לו להיות איתי גם לבד ולצבור איתי חוויות כי בסופו של דבר אני בגיל שרוצה כבר זוגיות אמיתית ולהתחתן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות