"שלפוחית ביישנית" - ללכת לפסיכולוג?

(למי שלא רוצה לקרוא את ההקדמה הארוכה- יכול לעבור פסקה)

בכיתה ו' קרתה לי חוויה לא נחמדה - הייתי הולכת לשירותים בשביל לתת שתן ופשוט לא היה יוצא, כשחזרתי הביתה אמא שלי שהיא אחות אמרה לי שזה בגלל שאני לא שותה הרבה מים (באופן כללי זה נכון) ולכן יום אחרי זה הלכתי לבי"ס ושתיתי הרבה מאוד, אבל זה רק גרם ליותר ויותר כאבים, וכמעט שלחו לבי"ס אמבולנס בזמן שאני מנסה לשכנע אותם שאני רק רוצה להגיע הביתה (שם הרגשתי יותר רגועה וזה עזר לי להצליח- בתקופה ההיא לא הבנתי למה) ואחרי הרבה מאוד תחקורים שאולי יש לי דלקת בשתן, השתן יצא (כעבור שעה שעתיים) ואז אח שלי הגיע לשם מהעבודה ולקח אותי הביתה.

מאז הספקתי לעשות בגרות בביולוגיה וללמוד קצת שאם אני לא שותה- לא יהיה שתן, אבל ברגע שיש- הוא אמור פשוט לצאת. וגם יצא לי לקרוא קצת באינטרנט ולעשות בדיקות רפואיות (הכל ברוך השם תקין) ולבסוף גיליתי מה זה וסוף סוף קראו לזה "חרדה חברתית" - קרי, משהו פסיכולוגי.
שלפוחית ביישנית זה סוג של חרדה חברתית, שמתבטאת בזה שכשאני בסביבה הומה אנשים (או בשירותים ציבוריים או אפילו שהשירותים בבית שלי צמודים לשולחן וכולם יושבים שם) אז השתן פשוט לא יוצא- והרבה פעמים גם הדופק עולה מלחץ.

אח"כ שקראתי על זה ועל דרך הטיפול (קוגנטיבי התנהגותי) התחלתי ליישם את השיטה (לחשוב אחרת להתנהג אחרת) ובעיקר במטרה לנסוע לאילת (הנסיעה היתה לעוד שבועיים ולא יכולתי להפסיד אותה בגלל ההתאפקות) ולעבור את הנסיעה בשלום. וכך אכן קרה- הצלחתי להתמודד מול כל הקשיים.
בנסיעה כבר היה קצת אחרת, ידעתי שבגלל כל החשיבות שייחסתי לנסיעה אני אתקל בחרדה ואכן נתקלתי, ונמנעתי באופן אוטומטי משירותים שיכולים להיות בהם אנשים. וכך חברים, הרסתי את כל מה שבניתי.

הרסתי את הכל עד כדי כך, שהנושא חזר והחמיר- כמו דיאטה גרועה.
ניסיתי לפנות לזה שוב, עם הרבה פחות אמונה, וזה לא עבד.
פניתי לזה לפני כשבוע והתחלתי ליישם, אבל קרו מקרים פעמיים (גם אתמול וגם היום) שכבר הייתי בסביבה שבקושי היה בה איש, אבל הייתי בחוץ, ולכן נאלצתי להתאפק. מעבר לכך, שבבית שלי גם כשאין אנשים לוקח לי מספר דקות (לא שניות- דקות) עד שאני מצליחה להשתחרר. בקיצור- סיוט.

ואחרי כל שפיכת הלב הזו, שאני לא יכולה לשקר- אני מרגישה נהדר לעלות את הדברים על הכתב, אגיע לתכלס.
למרות שאין צורך מעשי בכך, חשבתי על אפשרות ללכת לפסיכולוג במקום לעשות את הדברים האלו דרך האינטרנט- בעיקר כי הוא איש מקצוע וזה נותן הרבה יותר ביטחון ופוש להצלחה (שוב- כמו בדיאטה :) )

מצד שני, לא הייתי רוצה ללכת לפסיכולוג דרך "מכבי", כיוון שלא הייתי רוצה שזה ירשם בדף מידע שלי שם - שלא יקרה מצב שכשאלך לראיון עבודה בעתיד ידעו שהייתי אצל פסיכולוג (הדברים האלו קורים, גם אם לא אמורה להיות לאנשים כאלה גישה- לדעת אבא שלי)

מצד שלישי, כמה עולה ביקור אצל פסיכולוג פרטי?

אז מה דעתכם?