בן הזוג שלי חסר עמוד שדרה מול ההורים האגואיסטים שלו, אני מתחרפנת מזה בצדק?

אני אוהבת אותו ברמות אבל באמת שכל מה שקורה בינו לבין המשפחה שלו מחרפן אותי וגורם לי לחשוב על המשך הקשר בנינו.

כמו שרשמתי בכותרת, אין לו בכלל עמוד שדרה בכל מה שנוגע למשפחה שלו. כל מה שהם אומרים ועושים זה קדוש וצריך להגיד אמן.
והקטע שהוא גם מצפה ממני לעשות אותו הדבר ולהקשיב לכל מה שהם אומרים בלי להגיד כלום למרות שזה משפיע גם עליי

אני אתן דוגמא אחת אבל באמת שיש מלא:
לפני איזה שבועיים כשהיה שיא החום הוזמנו להורים שלו לארוחת צהריים. כמובן שקבענו מראש שנגיע וגם בבוקר דיברנו איתם וקבענו ל1, וגם מהדרך התקשרנו אליהם ואמרנו שאנחנו מגיעים (חשוב לציין שהם גרים במרחק של שעתיים נסיעה).
ואז הגענו ודפקנו בדלת ואף אחד לא ענה... אז חבר שלי התקשר אליהם ומסתבר שאיזה עשר דקות(!!!) לפני שהגענו הם החליטו שכל כך חם בחוץ אז ושהם רוצים ללכת לים, אז הם פשוט הלכו! ואז הם אמרו לנו לחכות להם ושהם כבר יבואו.
וחבר שלי פשוט אמר להם "בסדר" וזהו.
ואז חיכינו עשר דקות, רבע שעה, שעה... והתחלתי כבר להיות חסרת סבלנות (כל הזמן הזה אנחנו יושבים בחוץ בחום!) והוא עדיין לא היה מוכן שנלך או בכלל להתקשר אליהם ולזרז אותם.
בסוף רק קרוב ל3 שעות אחרי הם הגיעו!!! וברגע שהם הגיעו הוא לא הוציא מילה על זה שהם ייבשו אותנו בחוץ שעות. וגם הם לא התנצלו אפילו לרגע על זה שחיכינו את כל הזמן הזה בחוץ.
הם פשוט התנהגו כאילו זה הדבר הכי רגיל והכי נורמטיבי בעולם שאנחנו נשב בחוץ בשיא החום ונחכה להם כי הם החליטו שהם רוצים ללכת לים רגע לפני שהיינו אמורים להגיע.

ואחרי זה כשהלכנו משם ניסיתי להגיד על זה משהו לחבר שלי והוא ישר האשים אותי בזה שאני מנסה לשים את עצמי מעליהם בסדר העדיפויות ושהוא לא אוהב שאני עושה את ההשוואות האלה.
הבנתם? שכאילו זה שאמרתי לו שלא מתאים לי להשאר בחום הזה בחוץ זה כאילו שאמרתי לו שיעדיף אותי על פניהם.
בכל מה שנוגע להורים שלו ההיגיון לא פועל. רק הם קיימים וזהו.
הוא כאילו לא מבין שההתנהגות הזאת משפיעה עליי כי הנה, חיכיתי בדיוק כמוהו בחוץ בחום והתבשלתי והוא לא היה מוכן ללכת. אז איך בדיוק זה לא ענייני?

וכמו שאמרתי זה סיפור אחד מתוך רבים.
ואם זה היה קורה פעם ב... עוד הייתי מצליחה לנשוך שפתיים ולהבליג, אבל הקטע שהם מאוד מעורבים בחיים שלו, הם מדברים כל יום בטלפון ונפגשים מלא.
וכל פעם קורה סיפור אחר.
שהם רואים רק את עצמם ושהוא לא מוכן להגיד להם כלום ומצפה שגם אני פשוט אזרום עם זה ועם מה שהם עושים למרות שזה גם פוגע בי ומשפיע עליי ישירות.

לא יודעת מה לעשות
יש עתיד בכלל לקשר כזה?
חייבת להגיד שאני לא רואה שום סיכוי שהמצב הזה ישתנה. הם אפילו לא חושבים שיש בעיה ובעינייהם זה ממש לגיטימי שזאת ההתנהלות