אני מאוד אוהבת את בן הזוג שלי אבל מרגיש כאילו יש לו פיצול אישיות, זה נורמלי?

היי, אני מאוד מבולבלת ולא כל כך יודעת מה לעשות.

אני ובן הזוג שלי ביחד קרוב ל3 וחצי שנים ביחד.
בהתחלה כשרק התחלנו לצאת הוא היה נראה כמו בן הזוג המושלם.. מכבד, מכיל, דואג, מבין, מקשיב, חכם וכמובן שאוהב.
ולא רק כלפיי, אלא כלפי כל הסביבה. הוא תמיד יהיה הראשון שיקפוץ ויעזור וכנראה שגם כל שאר האנשים מסביבנו יגידו עליו שהוא ההגדרה ל"אדם טוב".
זאת האמת הסיבה שבגללה התאהבתי בו, שהוא היה האדם עם הלב הכי גדול בעולם.
עם זה, ככל שעובר הזמן אני פתאום רואה בו צדדים אחרים. צדדים מאוד אגואיסטים ונרקיסיסטיים.
והבעיה היא שזה לא קוהרנטי. הוא יכול רגע אחד להיות הבחור הכי רגיש ומדהים ורגע אחרי זה להתנהג בכזו חוסר אכפתיות וחוסר מחשבה.
וכשאני מנסה לדבר איתו על זה תמיד בסוף אני אצא האשמה והלא בסדר.
זה ממש כאילו אני בזוגיות עם שני אנשים שונים.
ואני כבר משתגעת מזה, מרגישה שאני מדמיינת ומאבדת תפיסה במציאות. כי איך יכול להיות שרגע אחד הוא ככה ורגע אחד הוא משהו אחר?
למשל, הכלבה שלי מתה לפני כמה חודשים, אז הייתי עצובה כמה ימים... ויום אחד הוא היה איתי, חיבק אותי, קנה לי שוקולד ועוד.. ויום אחרי הוא פשוט התעלם ממני לחלוטין ושיחק בטלפון שלו גם כשהייתי לידו ובכיתי
ולא שציפיתי שכל הזמן יהיה לידי ויסתובב סביבי, אבל שיהיה איזשהו מינון? שלא יתעלם לחלוטין מזה שיומיים אחרי שהכלבה שלי נדרסה אני עדיין עצובה בגללה? זה כאילו שיש אצלו או 200 אחוז או כלום. או שהוא הכי אוהב אותי בעולם או שאני אוויר...
וכשהקטעים האלה קורים אני מפקפקת באהבה שלו אליי, אבל אז שוב פעם הוא חוזר להיות הבחור המושלם ומרעיף עליי את כל האהבה בעולם.
או למשל לפני חודש היה לו יום הולדת, השקעתי ממש במתנה וביום ההולדת שלו ולמרות שכל היום הוא ממש נהנה ולא הפסיק לחייך ולשמוח ולהגיד לי כמה שאני מדהימה בערב כשחזרנו הביתה הוא פשוט אמר לי שחבל שטרחתי. ולא בקטע של "וואו כמה השקעת לא היית צריכה לעשות את כל זה" אלא יותר בקטע של "לא היית צריכה לטרוח כי אני לא מעריך את זה". וכשאמרתי לו שזה פוגע הוא כרגיל אמר לי שאני לא בסדר בזה שאני נפגעת כי זכותו להגיד מה שהוא חושב...
או למשל פעם אחת נסעתי עם כמה חברים לחופשה בצפון. הוא גם הוזמן לחופשה אבל אמר שהוא לא רוצה לבוא וממש התעקש שאין סיבה שאני לא אלך ושאני אסע לבד ואהנה ובאמת שהוא היה הכי מתוק בעולם לגבי זה, אבל אז בלילה כשדיברתי איתו הוא התחיל להגיד לי שאני לא בסדר שנסעתי ועוד דברים ממש קשים שפשוט גרמו לי לבכות והרסו לי את כל החופשה... זה כאילו שבמודע או לא במודע יוצאים ממנו לפעמים כל מיני צדדים ממש מגעילים למרות שביום יום הוא לא כזה בכלל בכלל בכלל!
או נגיד כשעברנו לגור ביחד והיה בחדר השינה ארון יחסית קטן הוא ישר החליט שהוא יקבל את כל הארון ושאני אשים את הבגדים שלי בארון בחדר שירות ורק אחרי שממש דיברנו על זה הוא הסכים שנתחלק חצי חצי ונשים בחדר שירות את הבגדים שאנחנו פחות משתמשים בהם ביום יום... כל מיני דברים קטנים כאלה

בקיצור אני ממש מבולבלת. ואני יודעת שזה כנראה נשמע כאילו הוא לא אוהב אותי ולא מעריך אבל הקטע השורט זה שאחרי שהקטעים האלה עוברים לו הוא נהפך להיות אדם שונה לחלוטין!
כמו שאמרתי בהתחלה- זה מרגיש לי כאילו שאני יוצאת עם שני אנשים שונים. אחד הוא טוב לב ורגיש והשני אגואיסט ומחפש רק איפה לפגוע ולהוריד ושתמיד ישים את טובתו מעל טובתי...
וכשאני מנסה לדבר איתו הבחור השני יוצא ומתחיל להגיד לי שאני לא בסדר...
ממש כאילו יש לו פיצול אישיות... רק הקטע שזה קורא רק מולי ולא מול אנשים אחרים אז באמת שאין לי מושג מה קורה. מבחינת כולם הוא הבחור הכי נחמד בעולם.
אני מספרת לחברות ואחיות שלי מה קורה והן פשוט בשוק ולא מפסיקות להגיד כמה שזה לא מתאים לו ובעצמי חשבתי שאולי אני מגזימה וסתם מדמיינת אבל אז פעם אחת לפני חודש במקרה אחותי הייתה לידנו כשמשהו כזה קרה ואחרי זה היא באה אליי ואמרה לי שפתאום היא מבינה על מה אני מדברת ושהיא פשוט בשוק וסליחה שהיא פיקפקה במה שאמרתי... והיא בעצמה לא יודעת להגיד לי מה היא חושבת שכדאי לי לעשות כי הכל נורא מבלבל.. אז אולי אתם תוכלו להגיד לי מה אתם חושבים ואם אי פעם חוויתם או שמעתם על משהו כזה..