דתי וגיייז מסתדר? מה לעשות עם עצמי? האם יש לי תקווה?

בגדול אני כותב את הוידוי מתוך המון שינויים שעברתי לאחרונה
בקשר גם לנטי ה
בגדול יש לי רקע לא פשוט בכלל
גדלתי לא ם נרקסיטית אם אתם יודעים מה זה
הרגשתי כנראה גם בגלל החוויה הנוראה שחוויתי איתה בתור ילד וגם אולי נולדתי ככה כבר מגיל 8 משיכה לגברים
התחזקתי בדת בגיל צעיר 13-14 ועברתי איתה אלימות קשה וכו בגלל זה

בגדול אני סובל בעקבות המיקס הזה מבעיות כמו דיכאון וכו
והייתי בכמה טיפולים בשנים האחרונות
טיפולים פיסכלוגים שבחלקם הפעילו לחץ גדול ואף התנו את הטיפול במסגרת ציבורית מסוימת ביציאה מהארון כלפי האבא.
שהגעתי אליה בעקבות מקום שהייתי הולך אליו להיבדק הרבה( גם בגלל חרדות) ולא הבינו למה ושם הפנו אותי לשם
הלכתי לשם לבד(אני גר כבר ל8שנים לבד)
כל יום הייתי איכשהו מוצא טרמפים
הייתי צריך למצוא את הכוחות ללכת
היתה שם אחת שאמרה לולי בעלי לא הייתי מגיעה
והלכתי
היה לי גם שם 3 התמדדות בו זמנית
להיות שם בתהליך טיפולי ללא תמיכה מהמשפחה

להגיע לשם

ולעמוד גם איכשהו נגד השיכנועים האין סופיים
תסע בשבת
תוריד את הכיפה תרגיש טוב
תתשחרר
וגם בלגן עם התרופות וכו
ועמדתי בזה(מאז קרו דברים טובים בחיים) ועד היום אני דתי שבת וכו אבל לא כמו פעם אבל כיפה וציצית עדיין
ואני חייב להגיד ש הקופלניקט הזה בין הדת לנטיה מאוד קשה
ואין ספק שאני הולך לתל אביב ומוריד את הכיפה וכו אני מרגיש לפעמים שהכל נעלם
הביטחון העצמי עולה
החרדות נעלמות
אתה יותר אתה
כוח להילחם בהם עולה
ממש הרגשה שלהיות דתי עולה לי בבריאות הנפשית
(ניסיון דאין כמוהו ובכל זאת להישאר דתי!)
שנה שעברה הייתי אצל פיסכלוג אמפתי מאוד שהיה לו מאוד אכפת ממני אהב את הרגישות שלי והכרת תודה והכל
ועזר לי מאוד
אבל גם הוא לחץ חלק מהטיפול היה להוריד את הכיפה וכו לראות איך זה מרגיש
לנסוע בשבת
היה לי ויכוח שבדת יש ערך מובנה ובחיים בלי זה אין ערך וקשה למצוא וצריך להמציא
והרגשתי נורא אז שאני לא מקשיב לו כי הוא ממש רצה בטובתי אבל יש לי אמונה חזקה ראיתי ניסים בחיים שאחרי דהתפללתי פתאם נהיה כך וכך ועוד המון דברים ושאתה גר לבד ונעזר באנשים מגיל צעיר אתה רואה המון השגחות פרטיות
והאמת
הרגשתי עד לא מזמן
שבאמת כך ארגיש הכי טוב
אהיה עם מישהו. וכל הבעיות יעלמו.
הביטחון יעלה
החרדות יעלמו
הערכה עצמית תעלה
אבל היום אחרי שהייתי בקשרים ובקהילה
אני מרגיש שמקום בו אין מקום כמעט לרגש אני לא שם ורק להיות עם מישהו בלי לדבר איתו מילה זה ממש בלתי אפשרי
מקום בו האקטים המיניים בעייתים מאוד גם בריאותית וגם ברגע שיש אישה וגבר והוא ככה והיא ככה זה מובנה מרא ש ויותר קל אבל פה זה בלגן
טהרת המשפחה מוסיף המון ערך הפסקה וכו
ופה זה. בלי סוף בצורה נורא ית
החפצה
החסימות אתה יכול להיות עם מישהו והוא חוסם אותך יום למחרת
במקומות בילוי תוך כדי שאתה עם מישהו הוא קופץ לעוד אחד
אין רגש בדכ אין אנושיות
מלא עובדים עליך ועושים דברים בלי שתשים לב
וגם גמרת ואז מה נהנת אבל לא יצ אמזה כלום
לא ילדים ולא שום דבר
אני פוחד להגיע לגיל מבוגר ולהיות לבד
אבל אצלי זה ממש קשה להיות עם הצד השני
שהתחזקתי בדת זאת שהביאה אותי לעולם הראתה לי את החזה שלה עשרות פעמים כדי לעצבן אותי מבחינה דתית
ובכלל
היא עשתה מאבא שלי סמרטוט
אני ראיתי עשרות פעמים שהוא רוצה במגע שלה והיא מרביצה ודהוא מחזיר היא מאיימת עליו שאם לא תחזיר יהיה כך וכך והוא עומד כמו נמושה ונותן לה
לוקחת לו את האשראי שהוא קונה דברים בלי לשאול אותה
זורקת לו את הבגדים שקנה משהו לאחותי בלי לשאול אותה
ועלי היא ירקה שעונים מהיד שלה שיכנועי ם לשתות כך וכך ולהפסיק לסבול
וכל זה גרם לי דחיה מנש ים
בתור מוכר עד פיסכלוג מעדיף גבר מרגיש יותר אמון יותר פתוח יותר רגוע יותר טוב
אז למרות מה שאני מרגיש כלפי הקהילה אני מרגיש שמלמעלה נתנו לי כזאת ילדו ת שהכריע ה את גורלי
ולא אוכל להיות עם הצד הש ני למרות שברא ש לא מסתדר ל י לפעמים חתונה בין שני גבר ים
מבחינה חברתית גם קשה לי כשאתה דתי וגם הומו זה יוצר מצב שאתה לא פה ולא פה ובמילא זה משפיע על הביטחון והכל ומה לא
ועם אף מקום אתה לא מרגיש נו ח במאה אחוז חוץ ממקומות שגם גייז וגם דתיים
ולאחרונה פחות מוצא כאלה
האם יש לי תקווה?