מוצדקת
אני ובעלי נשואים 4 שנים עם ילדה מדהימה בת 8 חודשים בלבד...
בעלי קיבל צו 8 ונקרא למילואים לפעולה קרקעית בעזה... ללא ספק הסיוט והחרדה של כל אישה.
מהרגע שבעלי היה בעזה, הייתי דבוקה לטלוויזיה כדי להתעדכן בכל המתרחש בפעולה הקרקעית... המשפחה והחברות היו איתי בבית ותמכו בי... כמעט ולא השאירו אותי לבד.
במהלך צפייה בטלוויזיה, כשאחת החברות הטובות שלי הייתה אצלי, קיבלתי בשורה טלפונית כי בעלי מאושפז בבית החולים לאחר שנפצע בינוני במהלך המבצע בעזה...
כשקיבלתי את הבושה כ"כ שמחתי, אני לא יודעת איך להסביר את זה...
הרגשתי מן רוגע, נחת... הרגשתי שאני ממש שמחה.
המחשבות שלי היו מאוד שחורות, בליבי חשבתי "לפחות הוא לא נהרג"
החברה לא הבינה מדוע אני שמחה שבעלי נפצע... היא הסתכלה עליי מוזר.
ואז חשבתי לעצמי בלב ואמרתי "אני שפויה? איך הגעתי למצב שאני שמחה שבעלי פצוע?"
מאז כל היום אני במחשבה עם עצמי, מדוע התחושות שלי ככה?
מרגישה קצת אגואיסטית... לא יודעת איך להסביר.
יש אימהות שיוכלו להזדהות? נשים לגברים שנלחמים?
אני אשמח לעזרה שלכם.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025