יש לי אופי נוראי.
אני אדם קנאי, לא חברותי, לא מפרגן. אנוכי, גס רוח ומרוכז בעצמו.
אבל אני מנסה בכל הכוח להפוך ליותר טוב. מנסה ליצור קשרים חברתיים, מנסה לראות שגם לאחרים טוב. אבל בפנים אני עדין אותו אדם קטן ועלוב.
נגיד לאחרונה ידידה אחת עדכנה שהיא בזוגיות עם מישהו. על פניו פירגנתי אמרתי מזל טוב. אבל עמוק בפנים אני מקנא וכועס. היא חיה טוב, שמחה מזה שהיא מצאה מישהו. ואני לא.
חבר אחד מצא משרה שהוא תמיד רצה. "התלהבתי " בשבילו. כשפנים אני חושב לעצמי "ואיך אני מתקבל לשם? מה יש לו שאין לי?".
יושב עם אנשים ושותה בירה, מחייך והכל. אבל משתעמם ורק חושב על תירוץ ללכת הביתה. כי אני רק משחק את עצמי חבר. במציאות אני אדם שחושב רק על עצמו ועל אף אחד אחר.
בעברי הייתי אדם מאוד גס רוח שמדבר בצורה צינית. לרוב לא תקפתי ישירות, אבל כן בpassive agresive כשאני מלגלג על מי שאני מדבר איתו. הייתי מתנשא מאוד. אבל שנים לימדו אותי ששום דבר טוב לא יוצא מדיבור כזה ומהתנהגות כזאת. עדיף להיות כמה שיותר נחמד לאנשים.
רק שזה רק מהצד החיצוני. עמוק בפנים: אני עדיין חרא קטן, קנאי, מתנשא.
אני לא רוצה להיות רע. אני משתדל שלפחות כל המעשים שלי בפועל יהיו בעלי מטרה טובה. למה? שוב בשביל עצמי. כי אני רוצה להרגיש שאני במרה מוסרית גובהה יותר.
אבל איך הופכים לטוב באמת?
ואל תציעו לי שיטות דתיות. את הכיפה הישנה אני שומר בארון כבר כמה עשורים. לא בשבילי הדבר הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025