נפרדנו ומרגישה שחרב עליי כל עולמי, אני פשוט שבורה. איך להמשיך הלאה?

אני יודעת שזה משפט שנהוג לצאת מכל פה של בן נוער בימנו.
הייתי בת זוג שלו שנה וחצי,
התמודדנו עם קשיים, הכרתי את כל המשפחה המורחבת שלו,
עשינו שבתות ביחד, יצאנו למקומות ביחד והיה הראשון שלי להכל.
הוא יעשה 17 בקרוב.

אני זו שנפרדתי ממנו.
הרגשתי שאני לא אוהבת אותו כמו פעם, אבל גיליתי שאני טועה.
היה לנו חוסר אמון אחד בשניה - זה לא שלא היה לנו בכלל אמון, אלא היה נמוך פשוט.
היינו נוטים לריב המון,
הוא לא היה מסכים שאדבר עם בנים - ז״א ידידים.
הוא מן הסתם הסכים שאעקוב אחרי בנים באינסטגרם וכל השיט הזה, לשאול שיעורי בית וכל זה, אבל לא לדבר איתם יותר מידי או כל יום או כל היום.
הוא טען שזה בגלל שכל מה שבנים בגיל שלי רוצים ובכללי - רוצים סקס או אותי בתור בת זוג שלהם.
באיזשהו מקום אני יכולה להבין אותו, כן?
הוא צודק אבל לא לגבי כולם. אה, ולגבי זה שלדבר איתם, ברור שהייתי מכבדת אותו ולא מדברת עם הבנים כל היום או כמו שאני מדברת עם בן הזוג שלי.
אני גם לא הייתי מרשה לו לדבר עם בנות מסויימות, מכיוון שהיה להם משהו בעבר או שהן פשוט לא כיבדו אותנו.
היו פעמים שמצאתי בטיקטוק שלו סרטון של אגן של מישהי, הוא הסביר ואמר שזה החבר שלו. דיברתי עם החבר והוא אמר שזה אכן הוא ושהוא יפסיק.
ראיתי באינסטגרם שלו שעשה לייק למישהי עם בגד ים וכל החזה שלה חשוף.
באינסטגרם היו לו כל מיני בנות באקספלור וזה בגללי, אז בכל פעם הוא ניסה לעשות ״not interested” והוא טען שכנראה לחץ על הלייק בטעות.
הוא באמת אהב אותי. בת שהפריעה לי בזוגיות נחסמה.

בקיצור,
ניסיתי לחזור אליו ואמרתי לו שאם חוזרים אז מדברים על ציפיות והכל ורק אז אם יש הסכמה אז חוזרים.
הוא אמר לי שהוא יחשוב על זה והוא לא רצה.
הוא אמר שהוא הזמין כרטיסים למסיבה, שהכיר מישהי, שאותה הוא לא אוהב ולא מעוניין בה, אבל לפלרטט איתה עוזר לו להשכיח אותי.

הוא נפגש איתי השבוע.
סיפרתי לו שנאנסתי והוא ניסה לתמוך בי וחיבק אותי. אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא אמר שאוהב אותי גם והיה עם דמעות בעיניים אבל לא רצה לחזור. אמר שהוא לא רואה את זה קורה יותר.

לגבי האונס, אני בטיפול ואני מקווה שאעבור את זה.

הוא עזר והיה שם בשבילי בכל רגע שיכל, גם אחרי שנפרדנו הוא חיבק אותי ורץ איתי לחפש גז פלפל.

אני מרגישה חור בלב שלי. אני לא מוכנה לוותר אבל אני מחוייבת כי אי אפשר בכוח.
אני מרגישה מדוכאת וחסרת מוטיבציה. בקושי אוכלת.
איך ממשיכים הלאה? אני פגועה כל כך.
אני בתקופה קשה ומה שקורה לי איתו ממש לא מקל עליי.
אין לי כל כך חברים גם, ככה שזה גם משפיע.
הייתה לנו זוגיות רצינית ולמרות שאנחנו רק בני נוער, הייתה לנו אהבה אמיתית וזוגיות רצינית והכל רציני.
רצינו להיות בעתיד של השני/ה. אמרנו שהכל יהיה רציני ושנתחתן בעתיד. הייתי הראשונה שלו להכל והוא לשלי.
בקרוב יוצאים לחופש מהלימודים, אני לא יודעת איך אשרוד בלי מסגרת, למרות שגם עכשיו אני בוכה כל היום בבית הספר.
הוא היה בשבילי בכל פעם למרות שהיו לו את כל הסיבות ללכת. גם לי היו סיבות ונתתי לו הרבה צאנסים. גם הוא נתן לי.
איך ממשיכים הלאה? אני מרגישה כאילו הכל סוגר עליי. קשה לי כל כך ואני מרגישה כל כך ברצפה.
הוא היה הכל בשבילי ואני מתגעגעת לחיבוקים הקטנים, לשבתות שלנו ביחד, לצחוקים עם ההורים וסבא וסבתא שלו, ליציאות שלנו ולטיולים. קשה לי ואני צורחת לעזרה.