חרדה קיומית בגלל יוקר המחיה, איך אני אצליח להתקיים בכבוד?

אני נשוי עם 2 ילדים, מגיל 21 אני חוסך ובחיים לא נמצא במינוס, ובחצי שנה האחרונה אני מרגיש בחרדה קיומית עם כל הדברים שמתייקרים. המשפחתונים של 2 הילדים שלי עולים מ-2700 שקלים ל-3100 לילד, בעל הדירה החליט ששנה הבאה (2023) הוא רוצה עוד כסף (מ-5200 ל-6000) והוא לא רוצה להפעיל את עניין האופציה, כי הוא אמר שמותר לו והמחירים של הדיור רק עולים, המחירים בסופר עולים, הדלק עלה, הטיפול לאוטו עלה, מחירי המזון והטואלטיקה לתינוקות עלו, את המשפחה במולדובה אני לא בקרתי שנים כי אם אני לא אעבוד אז לא יכנס כסף לבית.
אנחנו מכניסים 17 אלף נטו הביתה ובדקנו שההוצאות שלנו מסתכמות בסביבות 15-16 אלף. אנחנו קולטים שבשנה הבאה אנחנו בבעיה ונתחיל לאכול כסף מהחסכונות שלנו.
שתינו עובדים קשה במשמרות, אשתי אחות בבית חולים ואני מנהל מחסן. אנחנו אמנם גרים במרכז וחשבנו לעבור לדרום הארץ דירה למקום יותר זול, אבל לא תיהיה לנו עזרה עם הילדים ליד ההורים, על בייביסיטר נצטרך לשלם, על דלק נצטרך לשלם יותר ולהיות יותר על הכביש, והילדים לא יראו אותנו.

אני כבר התחלתי לחשוב איפה אני יכול לחסוך, הפסקנו עם תמי 4 ואנחנו מחממים מים בקומקום, הלכתי לראות דירות של 3 חדרים במקום 4 כמו שאנחנו גרים היום, אבל הדירות בפתח תקווה ישנות מאוד ולמצוא דירות טובות שמתאימות למשפחה, זה קשה כי הרבה דירות בתמ"א או רועשות או ללא חניה ככה שגידול המשפחה עם 2 ילדים קטנים קשה.

אני לא מבין איך אנחנו כמעמד ביניים בישראל יכולים לשרוד, אבא של אשתי עבד כל חייו ואמא שלה לא עבדה והם חיים טוב ואפילו יש להם פנסיה ביחד, ואנחנו דור שעובדים, אומרים שלא תיהיה לנו פנסיה, וצריך משפחות שייתנו לפחות חצי מליון שקל כדי לקנות דירה, אבל אנחנו לא שם.

הפחד שלי שלא אצליח לתת לילדים שלי דברים שהם רוצים, הם כל האושר שלי והם שמחים מכל דבר קטן, קשה לסתכל עליהם ועם החיוך הגדול שלהם לומר שלא יהיה לך כסף לקנות להם גלידה, אני מפחד שיגיעו הימים האלה ואני מרגיש שהם קרובים.

העשירים ממשיכים להיות עוד יותר עשירים וגם עוד יותר חזירים, כמו שהם רוצים שמחירי הדיור רק יעלו ומבחינתם המשפחה שגרה בדירה שלהם זה סתם עוד אנשים נזקקים שאפשר לחלוב מהם כמה שיותר כסף (לא כל בעלי הדירות כאלה), והממשלה לא עושה דבר בעניין, יש חוסר מטורף בגנים והסייעות כל פעם מתחלפות כי אין כח אדם שמוכן לעבוד בשכר כזה נמוך, ואני מבין אותם, אבל המחירים האלה משפיעים עלינו מאוד וזה קשה.

אין לי את מי לשתף, אני מרגיש במבוי סתום וקשה לי לשתף את משפחתי הקרובה, כי הם תמיד אומרים לי "תקנה בית איפה שאתה יכול ולך לגור שם" ואני לא חושב שהדבר הזה יעזור, כי זה לא מבטיח שזה ייתן לי פרנסה ושעות עם הילדים. אנחנו קרובים לאכול מהחסכונות שלנו ואז משם מה נעשה? גם אם הילדים יעברו לגני עירייה, אז אני מרגיש שהמחירים ימשיכו לעלות והמשכורות לא יעלו.

איך אני אצליח להתקיים בכבוד?