אז ככה, מבחוץ החיים שלי ניראים ורודים, יש לי בת זוג מזה כשנתיים, אני מחזיק בתפקיד ניהולי בחברה מוכרת עם שכר לא רע, נמצא בקשר טלפוני יומיומי עם ההורים (שגרים רחוק ולכן קשה להיפגש הרבה) ויש לי 3 חברים טובים שנפגשים לפוקר על בסיס שבועי ובקשר בוואטאפ כל השבוע.
אבל….. הכל מרגיש לי בינוני.
כיף לי עם הבת זוג, אנחנו מעבירים ביחד סופשים + נפגשים פעם - פעמיים במהלך השבוע, אבל היא לא רוצה שנעבור לגור יחד כי היא לא רוצה להשאיר את אמא שלה (סיעודית וחולה) לגור לבד עם המטפלת.
הקשר עם המשפחה בסדר, אבל זה לא מה שהיה פעם - בכל זאת לא נפגשים הרבה כי המרחק גדול ולא סביר לעשות את זה כל שבוע.
העבודה גורמת לי להמון לחץ ושחיקה (אני נדרש לעמוד בלוחות זמנים ולכן אני נדרש לעבוד המון שעות). העבודה הפכה להיות גם דיי חוזרת על עצמה ומשעממת. אני גם לא רואה אופציה לקידום נוסף בשנים הקרובות.
החברים שלי אחלה אנשים, אבל כבר לא עושים מה שהיינו עושים פעם (ללכת לטיולים בטבע בשבתות או להיפגש ליראות יחד משחקי כדורסל).
זה לא שאני סובל, אבל הכל מרגיש לי ״ליד״, כלום לא מרגיש לי ״שם״.
כלומר הכל מספיק טוב כדי לא לוותר על מה שיש אבל, לא מספיק טוב כדי לגרום לי להיות מרוצה.
אני בזוגיות יציבה עם מישהי שאני אוהב ואוהבת אותי, אני בקשר שוטף עם המשפחה, יש לי הכנסה טובה וחברים שנמצאים איתי מגיל 12.
אבל, אני לא מקים משפחה, אני נמצא 10 שעת ביום במקום שמשעמם אותי, אני לא מממש את התחביבים שלי עד הסוף (כי אין לי עם מי - לטייל או ללכת למשחק לבד פחות מהנה) ואני לא רואה מספיק את המשפחה.
אז לא רע לי ולא טוב לי - בינוני לי - וככה הזמן עובר וכלום לא זז.
לא יודע איך לצאת מתחושת הבינוניות הזאת…
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות