שלום לכולם, אני אספר לכם על הבעיה שלי , אולי אפרוק ואשמח אם תוכלו תתת את דעתכם.
אני בן 23, סטודנט שנה א, לומד 5 ימים בשבוע.
אני אתן תקציר על החיים החברתיים שלי, עד כיתה ו הייתי מוקף בחברים, מכיתה ז עד יב , כמעט ללא חברים, מה שהשאיר לי סוג של צלקת לא נעימה , לבד בהפסקות וכו'
בצבא הייתי מוקף חברים ונהנתי מכל רגע
ועכשיו סטודנט.
אני חייב להגיד את האמת, חשבתי שלעולם לא אכתוב או אתמודד עם הדבר הזה שוב.. כי אני כבר לא אותו אדם, השתנתי והתבגרתי, אני במקום אחר אבל..
כמו שאמרתי אני סטודנט, והאמת שאני *לא* נהנה מכל רגע במכללה.
מרגיש כאילו לא בא לי להיות שם, לא מרגיש מחובר לרוב האנשים, כאילו אף אחד לא מעניין אותי, מרגיש כאילו הכל מזוייף והדבר היחיד שבא לי זה להגיע , ללמוד ולעוף הביתה בלי לראות אף אחד
מרגיש שגם ככה כל הלחץ של הלימודים מתיש אותי .
באמת שאני לא יודע מה לעשות או איך להגיב לסיטואציה
הדבר שהכי קל לי ומרגיש לי נכון זה להמשיך לזרוק על כולם , להגיע ללמוד וללכת הביתה. אבל זה גם לא מרגיש לי נכון במקום מסויים.
התחושה שלי במכללה היא כאילו אני בבית ספר, לא סטודנט.
אני ממש אשמח אם למישהו יש עצה או שעבר משהו דומה
אני רוצה להאמין ומאמין שבחיים אחרי התואר זה לא המצב כמו עכשיו, פשוט עכשיו אני מרגיש חוסר מיצוי עצמי וכל היום במרדף אחרי הציונים וזה פשוט מתיש אותי וגורם לי לא לרצות לראות אנשים אפילו ..
תודה לכולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025