מאוד פגועה מהדרך שבה הוא עשה את זה ומהעובדה שהוא פשוט וויתר, מה דעתכם?

היי,
אין לי בדיוק שאלה ובכנות אני לא יודעת מה אני רוצה לכתוב או מה אני מצפה שיהיה כתוב בתגובות אבל אני אספר את הסיפור.

אני ובן הזוג שלי הכרנו בצבא, הוא התאהב בי נורא מהר ואני הייתי ממש בספק שזה יכול לקרות כל כך מהר אבל הבנתי שאני אוהבת אותו חזרה..

שנתיים עברו מאז ושנינו השתחררנו, הזוגיות הייתה מצויינת, אהבנו מאוד, כמובן שהיו עליות ומורדות, אף אחד לא מושלם.. אבל התגברנו על הכל.

כשהשתחררנו אני התחלתי לעבוד בעבודה מועדפת שרציתי לסיים כמה שיותר מהר (אז לא לקחתי הרבה חופש) והוא התחיל לעבוד בעבודה שלקחה לו את רוב היום.

אנחנו גרים בערים שונות אז הזוגיות שלנו התבססה בעיקר על סופשים.
בסופשים יצאנו לאכול/לסרט או שנשארנו בבית יחד.

יש לציין שאחרי שהשתחררנו ויצאנו שנינו לאזרחות, ההרגשה שלי הייתה שתמיד לי אכפת קצת יותר.
אהבתי לאהוב אותו, גם אם לא תמיד קיבלתי חזרה באותה המידה.

לפני בערך חודש הוא הודיע בפעם הראשונה (כשהיינו יחד עם עוד חברים) שהוא רוצה לטוס לדרום אמריקה לכמה חודשים.
הייתי בשוק. הוא אמנם הזמין אותי להצטרף אבל סגנון הטיול לא מתאים לי בכלל.. אמרתי לו שאני לא מעוניינת להצטרף.

הדבר הזה העסיק אותי הרבה, לא היה יום שלא חשבתי על זה, לא היה יום שלא נכנסתי לפורומים לראות אולי מישהו יכול לשפוך קצת אור על המצב.
אולי נישאר? אולי ניפרד? מה נעשה?
נעבור את זה? או שזה ייגמר גרוע?
אינספור מחשבות עברו לי בראש אבל אז הבנתי שאני לא מסוגלת לעמוד מנגדו בזמן שהוא רוצה להגשים את עצמו..
גם כשזה מגיע על חשבוני, אני שמה את הצרכים שלו לפניי ואת האושר שלו לפניי כי אני אוהבת אותו ורוצה שיגשים את עצמו ויהיה שמח.

אמרתי לו את זה, אמרתי לו שאם הוא מחליט לטוס אני רוצה שהוא יגשים את זה במלוא המובנים.
שיחווה שיכיר אנשים חדשים שיראה נופים מטורפים ואפילו יפגוש בנות אחרות…
וכשיחזור נראה מה יהיה.

אני חשבתי שנהיה יחד עד שיגיע מועד הטיסה, אבל טעיתי.

קבענו להיפגש בסופש ולדבר על הדברים אבל היו לו תוכניות אחרות.. הגעתי אליו אחרי הופעה שהיינו בה יחד, השעה הייתה מאוחרת ולא רציתי לנסוע הביתה לבד.
ואז הוא אמר את זה. ״אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד״.
ואני לא הבנתי מאיפה זה מגיע.
למה? למה שניפרד עכשיו? למה אתה עושה את זה עכשיו? כשאני בבית שלך? שאני לא יכולה לנסוע הביתה? כשאני ישנה איתך באותה המיטה..
לא ידעתי מה לעשות. בכיתי. הוא התנהג רגיל, באדישות.

הוא אמר שזה לא רק הטיסה שכבר היו בעיות לפני ושהיה בינינו ריחוק.
גם אני הרגשתי את הריחוק אבל אני חשבתי שהוא נבע מהפחד של שנינו של מה הולך לקרות כשנצטרך לעמוד מול הסיטואציה של הפרידה אבל הריחוק פגע מאוד בשנינו ובמערכת היחסים.

אני מאוד פגועה מהדרך שבה הוא עשה את זה ומהעובדה שהוא פשוט וויתר, אחרי שנתיים שאני נותנת לו את כל כולי, חשבתי שמגיע לי קצת יותר מזה.

ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ועל הטיול שלו ועל החזרה שלו לארץ ואם אני אי פעם אראה אותו שוב…