אני נמצאת בזוגיות 4 שנים, הזוגיות הראשונה והרצינית שלי.
לפני כן הייתי בחורה שנהנתה מהרווקות אבל תמיד רצתה אהבה. כמו כמעט כל בחורה רציתי את הבאד בויז והם לא היו רציניים, והבחורים הטובים והרציניים הרתיעו אותי.
ואז הכרתי את בן זוגי הנוכחי- מלכתחילה חיצונית הוא לא היה כל כך לטעמי אבל הוא כבש אותי בחיזור שלו.
מההתחלה ראיתי שהוא בריא, אז נתתי צאנס ומצאתי את עצמי נכנסת לזוגיות מאוד מהר איתו.
מעולם לא התאהבתי בו, מעולם לא נמשכתי, אבל פיתחתי אליו אהבה מסוג אחר שתמיד חשבתי שאולי זה מה שצריך להרגיש- לא פרפרים בבטן, אבל תחושת ביטחון.
עם הזמן הפערים בינינו גדלו וגיליתי דברים שלא אהבתי- פרימיטיביות, חוסר אסרטיביות, תקשורת דלה, אפילו הפסיק להוציא אותי ונדבק כל הזמן בבית בלי כוח לכלום. שלא נדבר על סקס שכמעט ולא קורה.
אני יודעת שזה לא בשבילי, וגם אני לא בשבילו..
אבל אני בן אדם חרדתי שמפחד משינויים וגם באיזשהו מקום אני מרגישה שזה שהוא ״נוכח״ בתור בן זוג שלי זה מקנה לי ביטחון- אבל התסכול בין שנינו גדל וגדל.
איך עושים את הצעד של הפרידה ומתגברים על הפחד להיכנס שוב לעולם הרווקות שאני כל כך לא מתגעגעת אליו? ובכללי לא זוכרת את החיים שלי לפני הזוגיות הזו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות