לא יודע אם עשיתי את הדבר הנכון ואוכל את עצמי ללא הפסקה, מה לעשות?

שלום לכולם, זה הולך להיות קצת ארוך, אבל אני ממש חייב עזרה ושתעזרו לי להבין האם עשיתי את הדבר הנכון.
הכל התחיל בערך לפני שנה, היא הגיבה לי באינסטגרם, אז היא הייתה בערך בת 16 וחצי ואני הייתי בן 23.
היא הגיבה לי על סטורי מצחיק שהעליתי, השיחה הייתה מצחיקה ולא ממש כיוונתי לשום מקום, רק כיבדתי אותה ועניתי לה כי ראיתי שהיא קצת מחפשת מישהו לדבר איתו ואחרי בערך חצי שעה זה נגמר.
ככה מדי פעם במהלך השנה, היא הייתה מגיבה לי בעיקר על כל מני דברים קטנים, בעיקר משהו לא רציני כמו אימוג׳י צוחק או בדיחות, דברים קלילים ואף פעם לא סיננתי או חשבתי עליה יותר מדי.
עד, שבערך לפני חודשיים וחצי, משום מה, היא יצרה איתי קשר שוב רק שהפעם זה היה שונה.
התחלנו לדבר המון וכשאני אומר המון אז זה המון, אשכרה כמעט כל יום ושיחות ממש רציניות.
היא סיפרה לי דברים מאוד אישיים, מאוד עמוקים, מאוד עצובים והלב שלי כל הזמן יצא אליה.
היא ילדה עם לב כל כך טוב ונשמה עוד יותר טובה שהדברים שהיא עברה ועוברת כרגע לא מגיעים לה בכלל.
(היא נאלצת להתמודד בין היתר עם סוג של דחייה חברתית, נראה שיש לה חרדת נטישה, התמודדות עם עזיבה של בן הזוג הקודם שהיה לה כי בגד בה, מחשבות קשות לקראת הגיוס ובעקרון הבדידות זה מה שהכי קשה לה).
ככל שהמשכתי לדבר איתה, נקשרתי אליה יותר ושמתי לב שאני מדבר איתה כאילו היא מישהו שאני מכיר כל חיי ובפועל אני מכיר אותה רק מהאינסטגרם.
הבנתי בסופו של דבר שהיא מדברת איתי כי איכפת לי ממנה, כי אני רואה אותה ועוזר לה בכל כוחי להתמודד עם הסיטואציות בה היא נמצאת וזה גרם לסוג של תלות שלה בי, כי אין לה הרבה אנשים אחרים שמקשיבים לה, אם בכלל.
לפני כמה ימים, הבנתי שאני מתחיל לפתח אליה רגשות, היא ילדה שממש בקרוב כבר תהיה סוג של בוגרת ומעולם לא יצא לי להיקשר ככה למישהי לפני, בקטע הנפשי.
זה נשמע מוזר והאמת שגם לי, אבל וואלה יצא לי להיות בקשר עם בנות לפניה, אבל דבר כזה בחיים לא קרה לי.
בקיצור, העליתי את הנושא בפניה ושאלתי אותה אם היא תרצה להיפגש (לאחר שפיזרתי רמזים במהלך התקופה האחרונה וראיתי שהיא נענית בחיוב לרמזים) והיא אמרה שבגלל ההתמודדות הלא פשוטה עבורה עם אותו האקס, היא לא פנויה רגשית לזה ושהיא ממש מצטערת.
לא לקחתי את זה יותר מדי קשה והתחלתי לחשוב על לסיים את הקשר.
היא הבינה את זה ואמרה לי שאני מהווה עבורה עמוד תווך מאוד מרכזי בחיים ושהיא לא רוצה לוותר עליי ושרק בגלל שקשה לה מנטלית עכשיו להתקדם מבחינה זוגית היא לא עושה את זה ואילו המצב היה אחר היא הייתה רצה אליי כי היא חושבת שאני הבן אדם הכי יפה והכי טוב שהיא פגשה.
ומאז אותו הרגע, אני קצת התרחקתי כי בסופו של דבר כשמישהי אומרת לא והסוג של הקשר משתנה אז אין הרבה ברירות וצריך לשחרר כי אם ממשיכים בקשר אחרי דבר כזה, דברים לא טובים יכולים לקרות ולא מגיע לי או לה להיות במצב כזה.
בקיצור, אחרי הרבה הודעות קורעות לב ממנה בוואצאפ, שנמשכו בלי הפסקה כל היום (ומאוד הקשו עליי נפשית) ואחרי הרבה מאוד מחשבה שהשקעתי כל היום בנושא, הבנתי שאין לי הרבה ברירות אלא לנתק איתה את הקשר וזה היה הדבר הכי קשה שאי פעם נאלצתי לעשות ב 24 השנים בהן אני עומד על האדמה הזו.
היא ביקשה שאני אודיע לה מה החלטתי וכך עשיתי, הסברתי את כל המצב לעומק (רק כי זה הגיע לה, המינימום כבוד הזה) ופשוט התרסקתי, לא הפסקתי לבכות מאז, לא ישנתי הלילה, אני לא מפסיק לחשוב עליה… הלב שלי כל כך כואב ואני באמת לא יודע אם עשיתי את הדבר הנכון.
אני חייב עזרה, אני חייב להבין אם זה היה באמת מה שהייתי צריך לעשות.
אני נקרע מבפנים ולא יכול לחשוב על משהו אחר.
(כתבתי ממש בקצרה, הדברים היו מאוד ארוכים ומאוד עמוקים אילו הייתי מפרט אותם לעומק).