כל החברות שלי בזוגיות ואני מקנאה, איך להתמודד עם התחושה הזאת?

קודם כל אתחיל בכך שיש לי חברות מדהימות. באמת אני אוהבת אותן מכל הלב, והן לא מזניחות אותי בגלל חבר שלהן. אני גם מאוד שמחה בשבילן. כן אני יכולה לקנא וגם לשמוח בשבילן אני רוצה שיהיה להן טוב גם אם זה לא מגיע אליי פשוט אני רוצה שיהיה גם לי טוב.
הייתה לי מערכת יחסים ואהבה ענקית לפני שלוש שנים, והיא הסתיימה בכאב גדול, ומאז פשוט לא התאהבתי ולמרות הזמן שחלף אני מרגישה שאני בחיים לא אמצא לו תחליף כי לא נמשכתי לאף אחד כמו שנמשכתי אליו. כולם תמיד אומרים שגם לי זה יקרה, ״בזמן הנכון״ ״מתי שאני לא אחפש״ ועוד שקרים כאלה. אני לא מאמינה בזה, לצערי אני חיילת שסוגרת המון וחוץ מהבסיס שלי אין לי עוד מסגרות להכיר וזה מתסכל. תמיד כשאנחנו יוצאים כל החבורה הבנות מביאות את בני הזוג, אני מרגישה רע כשאני כותבת את זה אבל זה מכאיב לי, זה מכאיב לי כי פעם אני הבאתי את שלי ונשבר לי הלב וזה מזכיר לי את זה, וזה מכאיב לי כי לי פשוט לא הולך, וזה מכאיב לי כי אני לא מבינה איך כולם פשוט כולם מסביבי נכנסים לזוגיות פתאום וגם אנשים שנפרדים מוצאים זוגיות במהירות ומשום מה אני לא.
אני כותבת את זה כי כמובן שאני לא יכולה לשתף אותן במה שאני מרגישה כי אני אצא קנאית ולא מפרגנת, אני יכולה להישבע שאני שמחה בשבילן, פשוט מרגישה בודדה עם התסכול שלי מהסיטואציה.
אני לא ממורמרת, יש לי חיים טובים ואני אוהבת אותם, אני בן אדם שמח ואני יודעת שתמיד אנחנו חושבים שהדשא של האחר ירוק יותר, אבל באמת כואב לי לצאת איתן ולהיפגש איתן כי הן מדברות בעיקר על זה ולא רואות אותי. והן לא יכולות להבין כי הן לא היו במצב שלי אז אין לי את מי לשתף. אני לא אתרחק מהן כי הן חשובות לי ברמות, אבל פשוט כואב לי. בעיקר כי אני מאמינה שאשאר לבד לנצח והכאב שלי מהאהבה הקודמת לא באמת באמת יעבור.
זו פחות שאלה אלא יותר פריקה, למרות שלקנאה יש טאבו בחברה שלנו אני בטוחה שעוד אנשים מסביבי מקנאים, אז אם יש עוד אנשים שמתמודדים עם המצב הזה אני אשמח לדעת, וגם איך להתמודד עם מה שאני מרגישה כל פעם שאני מדברת איתן?? השבוע לא יצאתי איתן בגלל זה. פשוט ידעתי שאחר כך כשאני אחזור למיטה שלי אני ארגיש רע. ואז כועסת על עצמי על הרחמים העצמיים והקנאה שהן תכונות דוחות ולא מצליחה לצאת מזה.