מפחדת שבחיים לא אתחתן ואשאר לבד, איך לצאת מזה?

טוב אז לפני שכולם יתקפו אותי במשפטים כמו ״את עוד צעירה״ , ״יש לך עוד המון שנים״ ״לאן את ממהרת״…תנו לי להסביר לכם מאיזה מקום מגיעה הדאגה הזו
נתחיל מזה שהייתי במערכות יחסים רציניות בחיים שלי, בערך 2 אבל לצערי נאלצנו לפרק את החבילה והופ אני שוב רווקה…
אני נורא סקפטית לגבי העתיד שלי בנושא הזה, מכמה סיבות:
1) יש המון המון רווקות בגילי, או אפילו יותר גדולות ממני..שהן בחורות ממש ממש סבבה, ואפילו יפות יותר ממני. אז אם הן לא מוצאות אף אחד, מה אני שונה מהן שדווקא אני כן אמצא?
2) באופן כללי אני בחורה שלוקח לה המון זמן למצוא בן זוג, גם כי רוב הגברים שמושכים אותי פשוט לא מעוניינים להכנס למחוייבויות, רוצים רק סקס…ואלו שכן רוצים זוגיות אני לא נמשכת אליהם, אז אם אני מוצאת בן זוג זה נטו מתוך התפשרות בגלל שסופסוף מצאתי מישהו שרוצה אותי לרציני…אבל בגלל שזו התפשרות, זה גם לא מחזיק מעמד ולא עולה שלב בזוגיות…אז נפרדים בסופו של דבר
3) גם אחרי שמוצאים זוגיות, אף אחד לא מבטיח לי שזה ילך לחתונה, אני רואה מלא זוגות שהגבר בכיף מושך את הבחורה שנים על גבי שנים ולא מציע לה, או שברגע שמדברים על לעלות שלב ביחסים הם משתפנים ובורחים, וגם אם קרה נס והצלחתם לעבור לגור ביחד, פתאום יתפתחו ביניכם כאסחים ותפרדו…
4) גם אחרי שמצאתם זוגיות, ואפילו אחרי שכבר התחתנתם, הבאתם ילדים…פתאום הגבר עלול להתחרפן ולהתגלות כאלים, אני בזמן האחרון רואה יותר מידי נשים שזה קרה להן באמצע החיים ואני מפחדת שזה יקרה גם לי….
5) אני פאקינג כבר בת 24, רוב הבחורים האיכותיים ועל רמה כבר תפסו מישהי רצינית ואו מתכוונים להתחתן/או מאורסים/ או כבר נשואים ואפשר לומר שנשארו לי רק כל ה״בררות״…
אני מקנאה בבנות שבגילי כבר מצאו את גבר חייהן, עוד שנתיים שלוש אני כבר בכלל לא אהיה רלוונטית בשוק וגברים איכותיים יעדיפו מישהי צעירה יותר…

בקיצור כל הנושא הזה ממש מדכא אותי, אני מרגישה אכזבה גדולה שהגעתי למצב הזה. בתור נערה בת 16 קיוויתי שבגיל 24 אני כבר אהיה לפחות קרובה לחתונה, ושבגיל 26 אני כבר אהיה בהריון ואהיה אמא צעירה וזה פשוט לא קרה וכנראה כבר לא יקרה…
ואני גם בגיל כזה שכל שנייה מישהי מתחתנת, כל שנייה מישהי מקבלת הצעת אירוסין - וכל פעם אני אוכלת על זה את הלב מחדש שאני לא הגעתי לשלב הזה כמו רוב האנשים שבגיל 24….
אני יודעת שגם בגיל 30 ומשהו זה עוד יכול לקרות, אבל זה לא מה שאיחלתי לעצמי, לא רציתי רק בגיל 30 ומשהו למצוא את בעלי לעתיד ורק בגיל שנושק ל-40 להביא ילד ראשון, מבחינתי אם אני אגיע למצב הזה זה מבחינתי בכלל לא נחשב כמטרה שמומשה,ואני ממש לא מתכוונת להביא לבד ילדים לעולם…אם אני לא אמצא בעל, אני גם לא אביא ילדים כי אני לא רוצה לגדל לבד ילדים מבחינתי זה כמו עונש וגם חיים ממש קשים גם לי וגם לילד שיוולד שאני לא רוצה ולא מאחלת לעצמי…
תודה למי שקרא עד כאן, האמת שאין לכם כלכך דרך לעזור לי בנושא, אבל זו הייתה פחות או יותר פריקה של התסכולים שלי….
שבוע טוב