הלב שלי שבור מדחייה פתאומית ואני רוצה לדבר איתה שוב, איך לעשות את זה?

שלום לכולם, אני בן 21 ובחודשיים האחרונים מנהל שיחות עם בחורה מדהימה, פשוט מדהימה.
ראיתי את הבחורה כאשת חיי וכאם ילדיי לעתיד וכפרטנרית אמיתית- אשכרה כמו כפפה ליד - כל מה שחלמתי למצוא בבחורה במשך שנותיי - היה טמון בה. לא הפסקתי לחשוב עלייה לרגע, לרגע!!! 24 שעות המחשבות שלי היו רק עלייה. הייתי עד כדי כך קיצוני בכך שהייתי ממש אובססיבי וקנאי (כאילו שאנחנו כבר זוג). חלמתי עלייה 3 פעמים וקמתי עם אופוריה על גג העולם.
בניתי כבר תכניות בראש שלי על כך שנהיה כבר ביחד ואחרי ששנינו נסיים לימודים, נתארס, ואמרתי לעצמי החיים שלי הולכים להיות הכי מהנים בעולם איתה.
אני חייב לציין שהיא לא הסתכלה עליי בנקודת מבט כזאת כמו שאני הסתכלתי עלייה. עבורה הייתי עדיין בתור ידיד טוב והומוריסטי. השיחות שלנו היו רגילות, אך מדי פעם גלשנו לשיחות עמוקות על החיים, על העתיד, היא סיפרה לי מה התכניות שלה, והיא אפילו פתחה את ליבה בפניי בכך שהיא רוצה לעשות תואר בסיעוד למרות שחלומה היה משפטים אך הורייה לא רצו בכך. הרגשתי כחוף מבטחים עבורה - זה לא דבר שמשתפים בקלות. היא אפילו סיפרה לי שהורייה סוג של "מיושנים". כמו השיחות האלו, היו לנו עוד כמה כאלה על חייה ועל חיי. הרגשתי ביטחון רב בתקופה הזאת. בשלב מסוים החלטתי לעלות מדרגה בחיזור אחרייה (כמו כל גבר סטנדרטי). התחלתי לדבר ולרמוז לה רמזים הדוקים. לדוגמה התייחסתי אלינו כאל זוג בכך שלפעמים הייתי אומר: "אנחנו נעשה", "זה יהיה ממש נכון עבורנו", "ההצלחה שלך היא ההצלחה שלי", עם המון לבבות כאלו. היא גם הגיבה עם לבבות ותמיד זרמה.
אציין שלרוב אני הייתי זה שיוזם את השיחות ומנסה למשוך אותן לעומק. היא פנתה אליי רק כשהיא הייתה צריכה לשאול שאלה ואני הייתי מנצל את ההזדמנות ומושך את השיחה, אותו דבר כשהיא מגיבה לסטורי שלי.
יום אחד בבוקר, היא העלתה תמונה שלה לסטורי והגבתי לה: את נוצצת כמו ירח (עם לב). היא החזירה תשובה של תודה רבה עם לב גם. באותו ערב, שלחתי לה קישור לסרטון מצחיק באינסטגרם, ואמרתי לה שמקרה כזה קרה לי גם. בדר"כ היא הייתה עונה צוחקת וזורמת. היא סיננה ולא ענתה, לאחר יום שלחתי לה הודעה, היא גם סיננה. עברו 3-4 ימים שבהם לא דיברנו ולא החזירה תשובה.
חייב לומר שבפנים הרגשתי רע, והתחלתי לחשוד בעצמי שעשיתי איזושהי טעות איתה. באותם 3-4 ימים אלו שבהם לא דיברנו, הייתי מרוסק, והתחילו לעבור לי מחשבות בראש של זהו זה. שמתי לי את הזוגיות הזאת כמטרה עליונה.
לאחר שהמחשבות כבר פגעו בסדר היום שלי בעבודה ובלימודים, החלטתי לשלוח לה הודעה ארוכה ורגשית מתוך סערת הרגשות שהייתי בה.
בהודעה אמרתי לה, שאין לה מה להתבייש ואני נמצא תמיד לצידה והיא יכולה לדבר איתי על כל נושא שהיא רק תרצה. המשכתי ואמרתי לה, שאני חושש שעשיתי לה משהו רע, או שטעיתי איתה כיוון שהיא לא עונה לי. אמרתי לה רק בבקשה תורידי לי את האבן מהלב ותגידי שלא נפגעת ממני או משהו כזה כי המחשבות כבר שרפו לי את המוח, בהודעה הארוכה והרגשית, אמרתי לה שאני ממש נהנה לדבר איתה, ולא יכול לוותר על השיחות איתה, ובמהלך התקופה שבה דיברנו, הרגשתי שיש לי לאן לפנות, שיש לי אוזן קשבת. אמרתי לה שיש המון משותף בינינו (וזה נכון) החל מסרטים ועד לספורט טיולים וכיו"ב. אני חייב לציין שכל פעולה שעשיתי הייתה בסערת רגשות, הבחורה לא יצאה לי מהראש, בשבילי היא הייתה היחידה בעולם.
לאחר מכן היא הגיבה להודעה הארוכה ששלחתי לה:
"תוריד את האבן מהלב, אין כלום. אבל אני מרגישה שאתה מנסה להתקרב יותר מדי ואני לא אוהבת את זה, ופה סיימנו". לאחר מכן הרגשתי את התחושה הקשה ביותר שהרגשתי בחיי. הרגשתי כאילו השמיים נפלו עליי כרעם ביום בהיר. כל התכניות שלי התנפצו וירדו אל הטמיון. כמובן שלאחר שנרגעתי קצת (המחשבות 24 שעות בראשי), התחרטתי על ההודעה ששלחתי לה, הרגשתי שיצאתי שם סמרטוט ולא הייתי צריך לשלוח לה הודעה כזאת, אבל מה שהכי ריסק אותי זה שהיא תמיד שיתפה פעולה בשיחות והחזירה לבבות וסמיילים, ולא חשבתי לעצמי שאני מפריע או גורם לה למטרד כי היא תמיד זרמה, ואז זה נחת עליי בבום. אני אובד עצות, תמיד אומרים לי שצריך להמשיך הלאה, אבל זה ממש לא פשוט, זר לא יבין זאת. המחשבות רק עלייה, אני מדוכדך וקצת דיכאוני, לפעמים אני קולט את עצמי יושב שעתיים ברצף על הספה ובוהה בקיר ורק מחשבות ומחשבות וחרטות...
היא הייתה בחורה נחמדה, מדהימה, חכמה, והיא מה שחיפשתי.
אני רוצה לדבר איתה, אך החלטתי שאני מפסיק לפעול מתוך הרגשות הסוערים, כי אני פועל ללא שיקול דעת וזה רק יפגע עוד יותר במצב שגם ככה שפל בשבילי.
מה עליי לעשות? (בבקשה לא להגיד לי: לעבור הלאה, או שצריך להתקדם בחיים, כי היא המטרה שלי ואני לא רואה מטרה אחרת כרגע)
מתי הטיימניג הכי טוב ליצור קשר? ומה לשלוח לה?
קחו בחשבון שכנראה היא יצאה קצת פגועה ואולי אפילו מוטרדת לפי מה שהיא שלחה לי.
לעצותיכם אודה מאוד וממתין לשמוע בקוצר רוח, תודה.