אני לא יודע בדיוק על מה לשים את האצבע בצורה מדוייקת אבל אני מטבעי כאדם יש סיטואציות חברתיות וכו' שבהם אני אוהב לצאת "המסמר" מה שנקרא
הרבה פעמים שקורית איזשהי סיטואציה ואינטרקציה נעימה בעבודה לצורך העניין עם אנשים מרוחקים אליי לעיתים יכולה לקפוץ לי המחשבה " אה איזה באסה שאחד החברים שלי לא כאן לראות את השמח שאני עושה"
עכשיו לא שהחברים הקרובים לא מכירים אותי ולא ראו אותי במצבים שונים אבל הדחף לשמר את ה"אני" שלי והיכולות שלי , אז יש פעמים בנוכחות שלהם שיש לי מעין תחושת בוחן ובחינה כזו מצידם שכנראה בראש שלי
על איך אצא לצורך העניין בסיטואציה שיצאתי בה טוב במקום אחר (סתם דוגמא פלרטוט מעניין עם בחורה שהיה לי במקום אחר) , ואיתם[נגיד והיו נשים בסביבה בהמשך לאותה דוגמה] הייתי פחות במיטבי ובשיא ,
לא כי לא רציתי אלא פשוט כי לא זרם באותו רגע (משהו הגיוני וטבעי שיכול לקרות בכל זמן ומקום נראה לי) אבל במידה וזה קורה זה כן איפושהו בזמן מסויים ולפחות באותו רגע יכול להרגיש לי לא נעים ומן צורך כזה תמידי לשמור על הפאסון שלי. מישהו אולי חווה תחושות דומות שיכול לתת לי כמה טיפים אין לא לתת לזה יותר מדי ייחוס וחשיבות שיערערו לי לפעמים על הערך עצמי. תודה!