חבר שלי לא רואה את עצמו ממשיך לגור בארץ בעתיד ואני כן, לא יודעת איך להמשיך מכאן

היי,
אני מהורהרת כבר זמן מה עם הנושא הזה והייתי לשמוע דעה אובייקטיבית, תודה לעונים(:
אני יוצאת עם חבר שלי קרוב לחצי שנה, הבן אדם הזה הוא פשוט מדהים, בן זוג תומך ומקסים שאני מרגישה שפיתחתי איתו זוגיות בריאה ויציבה.
פה ושם הוא היה מפתח איתי שיחות לפעצים על חו"ל ועל העובדה שבארץ הכל מתייקר, נהיה מאוד קשה ושהוא 70% רואה את עצמו גר בעתיד באמריקה ומגדל שם ילדים. לאחרונה הוא עשה איתי שיחה שאמר שזה ישב לו המון זמן בראש והוא מאוד רוצה לטוס לטייל איזה חודש באמריקה כי יש לו שם משפחה. לנקות את הראש.. והוא אמר לי שהוא רוצה אותי איתו שם חד משמעית. הוא אפילו התחיל לנסות לשכנע אותי ולתת לי יתרונות וחסרונות. עכשיו אני מאוד לא רוצה את עצמי גרה בעתיד מחוץ לארץ. מודה.. אוהבת את הארץ, כל המשפחה שלי פה.. ואמריקה מן הסתם תמיד הייתה בראש בגדר טיול ארוך וטוב ותו לא. אמרתי לו את זה וכמובן שמאותו רגע הפרצוף שלו נפל אבל בשביל לא לבאס אותי הוא ניסה ממש לשמור על פוקר פייס ואמר שנפתור את העניין ושהוא חשב על זה הרבה זמן והמחשבה החזקה שמחזיקה אותו פה וגורמת לו לחשוב על זה פעמיים זה כי הוא מרגיש שהוא רוצה אותי לטווח ארוך ושהוא ממש עשה שיחה עם אמא שלו על זה והיה מבואס והוא כמוני, אחר שחושה הרבה, והוא אומר שהוא מאמין אופה שהוא שאם אנחנו צריכים להיות ביחד אנחנו נהיה. לשקר לכם שאני לא חושבת ככה?..זה נשמע מופרך. אני בחורה מאוד רגישה וזה הבחור היחידי לדעתי בחיים שאיתו הורדתי את כל האגו והמגננות ובאמת נתתי לעצמי להיות חשופה ואוהבת איתו. לא יוצאת לי המחשבה מהראש שלדוגמא והוא טס, או שאני טסה איתו והוא פתאום ממש מתחבר לשם ורואה את עצמו ממשיך ואני לא? אז מה.. כבר כואב לי וכבר אני אוכלת לעצמי את הראש אז מה יהיה באותו הרגע שזה יקרה?( אם זה באמת יקרה). הוא אומר שהוא לא החליט כלום ושהוא מספר לי את זה כי אני באמת חשובה לו והוא רוצה שהכל יהיה על השולחן. אני מעריכה את זה אבל זה עדיין מייסר אותי מאוד.
רק אומרת שבמשך השבועיים האחרונים כבר הייתי על סף פרידה ורציתי למנוע את הכאב העתידי שיכול להיות ויגיע ולא יכלתי, פשוט היינו בשיחה ואמרתי לו אבל אני לא רוצה להיפרד, אני באמת מרגישה שזה לא יהיה בלב שלם אם זה ייעשה ושמעתי כמה הוא לא רוצה את זה גם והרגשתי את זה חזק.
כשהתייעתי עם חברים אמרו לי שהם יודעים כמה זה כואב אבל אם אני לא באמת רוצה שווה לחכות ולראות מה יקרה מאשר להחליט החלטה כזו כ"כ מוקדם ולנסות להתרכז ברגע זה ועכשיו ולא לתת למחשבות והחרדות להכאיב לי ככה כי זה רק יהרוס לי. אבל זה באמת מאוד קשה.
כמובן שדיברתי גם עם חבר שלי על זה והוא מודע לאיך זה מרגיש ואני רואה שככ אכפת לו ובשביל שאפסיק לחשוב על זה הוא מנער את זה מהר ואומר אני רוצה שנתרכז בעכשיו כי באמת אין פה משהו שהוא סופי ואני לא מחזיק אותך באויר.( וזה האמת בטוח)
אני קצת מתחרפנת ומרגישה כאילו כבר מעכשיו אני מבאסת את עצמי. מרגישה שאני צריכה עזרה בנושא.( ידועה כאחת שדי חרדתית לגבי העתיד ושלילית בדרך כלל )..
תודה וסליחה על החפירה. וואו.