הוא מפחד שנכנס למערכת יחסים כדי שלא יהרס הקשר שלנו ואני מאוד רוצה שיתן צ׳אנס

טוב, אז חשבתי הרבה על אם להתייעץ על זה עם חברות והחלטתי שהדרך הכי טובה לקבל תשובה כנה ואובייקטיבית היא פשוט להעלות את זה לאתר ולקבל תשובות מאנשים זרים שלא מכירים אותי כדי להגיד לי את מה שאני רוצה לשמוע, אלא את מה שאני צריכה לשמוע.
אז ככה, יש מישהו שהכרתי בשנת שירות שאני עושה ( מכירים שמונה חודשים) והתחלנו לדבר בתחילת ינואר, לפני כשלושה חודשים.
אנחנו מדברים על בסיס יום יומי, באמת כל יום כל היום.
המון שיחות טלפון, ווידאו והודעות בין אם זה באינסטגרם ובין אם בווטסאפ, פשוט כל היום מדברים בכל רשת אפשרית.
נפגשים בימי גרעין של השנת שירות ואפילו נפגשים לבד כשקובעים.
השהות לידו מרגיעה אותי ומסיבה לי אושר רב.
לא קרה ביננו שום דבר רומנטי, אך כן יש התכתבויות ודיבורים המראים אחרת.
הוא הפך לחבר הכי טוב שלי בשלושה חודשים ובאמת הפך אותי לנערה מאושרת יותר.
בזמן האחרון התחלתי להרגיש אליו דברים, התחלתי לחבב ולאהוב אותו יותר מהנורמה והתחושות הרגישו לי הדדים.
בשבוע- שבועיים האחרונים פחות דיברנו..
ונפגשנו לפני כמה ימים ללבן את הדברים והבנתי אחרי שלא הצלחנו באמת לפתור את הריחוק הזה.
אז כתבתי לו שאני מרגישה שהעניינים לא הסתדרו והוא כתב לי שהוא לא מבין למה לא.
דיברנו קצת ואז הוא אמר לי שהוא מרגיש שיש ביננו משהו מעבר לסתם חברים הכי טובים ושהוא אוהב אותי, הודתי בפניו שגם אני מרגישה אליו דברים.
בהמשך השיחה הוא הוסיף שפעם אם הייתה לו חברה כזאת טובה הוא ישר היה נכנס איתה לזוגיות, אבל היום? הוא ממש רוצה להפוך את זה לקשר זוגי אבל בו זמנית ממש מפחד שהקשר שלנו יהרס, הוא הוסיף שאני בין הדברים הטובים שקרו לו בחיים ושאני מאוד חשובה לו ושלנצח הוא רוצה שאהיה שלו והוא ממש עוצר את עצמו מלהכנס איתי לזוגיות רק על מנת שהקשר שלנו לא יירד לטמיון.
תוך כדי השיחה התחלתי לבכות( השיחה קרתה בווטסאפ) והוא קלט מההודעות שלי שאני לא במצב רוח טוב ונורא התבאס על זה.
מצד אחד, אני בהחלט מבינה אותו אך אני ממש רוצה שיתן לנו צאנס
ומצד שני, אני לא מפסיקה לבכות ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.
מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות? אשמח לעצות טובות וביקורות בונות ולא תשובות של: את ילדה את לא מבינה כלום מהחיים שלך, אני אולי ילדה אבל אני מאוד בוגרת לגילי ופשוט הגעתי למצב שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. תודה <3