היי, אני בן 32 ובת הזוג שלי (31) כבר קרוב לעשור ביחד. המון אהבה יש בקשר שלנו, עברנו דברים מורכבים מאד ביחד ויצאנו מהם מחוזקים וטובים יותר.
כשנה לאחר שהתחלנו לצאת עברנו לגור ביחד, ושנתיים לאחר מכן היינו שנינו סטודנטים, בעוד התחום שלי איפשר לי לעבוד תוך כדי התואר, התחום שלה היה מאד תובעני והיא לא הצליחה לשלב עבודה ללימודים ולכן עזבה את העבודה שלה.
מאז ועד לפני שנה בערך הייתי המפרנס העיקרי והיחידי בעצם.. אין לי ולא הייתה לי בעיה עם זה.
בשנה האחרונה חוויתי משבר בתחום הפיננסי ולא היו לי הכנסות, היא בינתים התחילה לעבוד והחלה להשתתף איתי בהוצאות השוטפות. שמחתי על כך ומאד הערכתי אותה על כך.
הבעיה החלה כשלא היה לי מסגרת בחשבון ונכנסתי למינוס קטן מאד (100 שקלים) והייתי צריך להפריד כסף בחשבון בשביל לא לקבל כתם מחברת האשראי לכל החיים ( חשוב לציין שכסף צריך להיכנס לחשבון שלי כמה ימים אחרי ) אולם בינתיים הייתי חייב להפקיד בסך הכל 3,500 שקלים.
ציפיתי ממנה להבנה, ציפיתי שתגיד לי אין בעיה אהוב שלי אני אעביר לך את הכסף ונעבור את זה ביחד.
אבל היא התעצבנה ולא התייחסה לבקשה שלי לעזרה. במקום זה היא שלחה אותי לחפש עזרה אצל ההורים שלי ( שגם ככה עוזרים לנו הרבה ).
אז במקום שבת הזוג שלי, אהבת חיי תרגיע אותי ותוציא אותי מהמקום הנמוך והכואב הזה , קיבלתי בדיוק להפך, הכניסה אותי לפאניקה והתעלמה מהבקשה שלי לגמרי ( גם שאמרתי לה בתחנונים שאני לא רוצה לבקש מהם ושזה בסך הכל סכום קטן ).
הייתי בשוק, פניתי להורים שלי לעזרה והרגשתי הכי מושפל בעולם ...
אני מאז כבוי, קשה לי להתסכל עליה, ואני מנסה להבין עם עצמי האם התגובה שלה לגיטימית ...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות