לא יודעת איך אני יכולה להמשיך הלאה, מה אני יכולה לעשות?

אני רווקה, בת 46, חיה בשכירות וקצת אובדת עצות. בשנות ה20 שלי עבדתי בעבודת סטנדרטיות , אבל גם אני רציתי להגשים את חלום העבודה שאני אוהבת, בשנות ה30 שלי עשיתי שינוי תעסוקתי לכיוון מקצוע חופשי אמנותי, ובשש שנים האחרונות הפכתי לעצמאית במקצוע הזה. המקצוע שבחרתי הוא מקצוע קשוח מאד מכל הבחינות, תחרותי מאד, נאבקתי ואני עדיין נאבקת קשה מאד בשביל לשרוד בו.
אני מרגישה שנתתי את כל מה שהיה לי למקצוע הזה. אהבתי אותו פעם, אבל עכשיו אני כבר כל כך גמורה ועייפה שאני לא נהנית ממנו ואני לא בטוחה שהעניין יחזור, לא רק המקצוע הספיציפי, אלה כל העולם המקצועי שסביבו שאיבדתי בו לחלוטין עניין. אני לא מצליחנית, ההשגים שלי בו מאד מאד צנועים וגם בשביל המעט הזה ירקתי דם . השקעתי כסף באימון עיסקי וליווי עיסקי בשביל לנסות לפתח מהמקצוע הזה עסק, אך בסופו של דבר התוכנית נפלה בגלל בעיה תזרימית.
בכל השנים האלה רק שרדתי כלכלית, האמת שפשוט לא הצלחתי מספיק במקצוע הזה. מעולם לא נכנסתי לחובות, אבל חלק מהזמן עבדתי בחצאי משרות כמו שירות לקוחות, או עבודה במחסן או כל דבר שהכניס לי כסף, ולא בחלתי בכלום. תמיד חייתי מאד בצניעות, ויתרתי על בגדים, חופשות, יציאות, אבל אין לי חסכונות, מעולם לא הייתה לי עזרה משפחתית כלכלית ואת כל מה שעשיתי מימנתי לבד (אוניברסיטה, לימודים נוספים, רכב שקניתי) והחל מגיל 26 גם שכרתי דירות לבד אחרי כמה סיבובים לא טובים עם שותפים למעט כמה שנים בודדות של מגורים עם בני זוג.
אני מאד מתביישת בעצמי. תמיד ההיתי מאלה שחשבו עליהן שהם יצליחו בחיים כי יש להם שכל וכשרון וכו, והנה השכל והכשרון שלי הביא אותי לאיפה שאני כיום. רציתי כל כך להיות טובה במקצוע שלי, גם אם לא אהפך לעשירה מזה, פשוט שאוכל לספר בגאווה על מה שאני עושה, וואללה, אפילו את זה אני לא יכולה להגיד. והכי גרוע, שהדבר שאני שומעת הכי הרבה הוא כמה אני מעוררת השראה. בבחירות החיים שלי, בתעוזה, בללכת על החלומות שלי. אני לא מספרת שה"השראה" כוללת לחצים בחזה, כדורים נגד חרדות והיסחבות עם פרוייקט שאין לי שום אנרגיה נפשית לעשות אותו.
אין לי מושג איך להמשיך הלאה. איך להמציא את עצמי מחדש, להתחיל מחדש משהו חדש. בקושי יש לי הכנסות. אין לי רעיונות לתחום מקצועי חדש, אני בעיקר עייפה מאד , מאוכזבת וכועסת על עצמי.