זה קרה לי כל כך הרבה פעמים בחיים
ברגע שאני נכנס לסיטואציה חברתית אני מפחד שמה שיקרה זה שכולם יתחילו לדבר ולזרום ולהתחבר ואני אשאר בחוץ
זה פשוט מפחיד אותי
הלכתי להתנדב בחווה וכולם שם היו חברים ואני הייתי חדש ופשוט הייתי בפאניקה שלא יקבלו אותי
ופעם אחרת הוזמנתי לארוחת שישי אצל חבר של חבר וכולם שם דיברו וצחקו ואף אחד לא פנה אלי מיוזמתו ונשארתי בחוץ
ופעם אחרת הייתי באירוע משפחתי וכל הבני דודים שלי ישבו בצד לדבר ולצחוק ואף אחד לא שם לב אם אני איתם או לא ולא הפריע להם שאני בצד
בכללי יש לי הרגשה שאם אני לא הולך לחפש יחס מאחרים אז אף אחד לא יבוא אלי
לא כזה חסר לי היחס שלהם, פשוט קשה לי ממש להיות בסטטוס של "המודח"
אני לא יכול להכיל להיות בסטטוס הזה של הלא רצוי, הדחוי
הייתי בטיול של אנשים מאיזה קבוצה בפייסבוק ואז כשהגעתי לכל אחד היה שם לפחות חבר אחד שהוא מכיר מלפני ואני הייתי שם לבד והרגשתי שאני צריך 'לרדוף' אחרי אנשים כדי לקבל יחס ואם אני אשב בשקט אז כולם יהנו בחבורות ואני אשאר בצד
כי כשאני לבד אז אני צריך להדחף לשיחות של אנשים וזה תמיד מוציא אותי נואש
זה מחרפן אותי
הייתי בקורס של כמה ימים בתנאי פנימיה וכל פעם שיצאנו להפסקה ישר כולם התפזרו לחבורות ועשו צחוקים ואני יושב על ספסל לבד כמו איזה מסכן, וכשאני מנסה לדבר ולהשתתף ולהתחבר אז אני מקבל תגובות פושרות וזה מתמסמס מעצמו
זה מצב מטורף והזוי, אני בן אדם חברותי, אין לי שום בעיות חברתיות, מתחילות איתי בנות, יש לי חברים, אבל כל פעם שאני מוצא את עצמי לבד בקבוצה של אנשים שנהנים ביחד אני נכנס לפאניקה ונהיה לחוץ להשאר לבד. ומה שקורה זה שכמעט כמעט תמיד, אנשים לא מחפשים את הקירבה שלי. זה הזוי.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות