אני כל כך חסרת ביטחון שאני רוצה להיעלם, מה לעשות?

היי,
אני בכיתה י'.
תמיד הייתי ילדה ביישנית, מכפי שאני זוכרת..
לא היה לי קל להתחבר אל אנשים, הרבה פעמים כשניסיתי וכן התחברתי
עם אנשים אז כמעט כולם עזבו אותי.
לדבר מול אנשים, אפילו להיפגש עם כל המשפחה.. אני בקושי
מצליחה להשחיל מילה ובטח שלא לשאול מישהו משהו.. למרות שהם משפחה.
אני תמיד בלחץ... בעבר בקושי הייתי מחבקת את המשפחה שלי.. זה היה מרתיע אותי.
הרבה פעמים שכחו אותי בגלל שהייתי כל כך שקטה כשכולם צעקו וצחקו.. ביחד.
אמנם נהגתי להיות אדם יותר שמח בעבר, כשהייתי ביסודי...
הרבה קרה מאז. מאז תחילת גיל ההתבגרות חוויתי הרבה משברים,
הרבה קרה במשפחה שלי וגם בגלל שהתחלתי להתפתח פיזית אז היה לי קשה עם זה
בחיים לא דמיינתי שזה יהיה ככה. תמיד ניסיתי להסתיר.. הייתי עם חולצת בית ספר
והייתי מנופפת אותה כדי שלא תהיה צמודה. בקושי ללבוש בגד ים יכלתי.
כשאמא שלי הציעה לי לעבוד בזמן האחרון חשבתי לעצמי שאני לא יכולה לעשות שום
דבר בצורה טובה. שאני גרועה ושאני לא טובה בשום דבר שמישהו צריך עזרה בו.
אני בעיקר אוהבת קייפופ אז אני מה אני יכולה לעשות..
אני תמיד כזו חסרת ביטחון.. לגבי כל דבר. הקול שלי, הגובה, גוף, פנים, איך שאני שרה כי החלום שלי הוא להיות זמרת, אני בקושי מצליחה לרקוד, גרועה בציור, אין לי כתב יפה, אני תמיד מוזרה, מביכה ולא טבעית מול אנשים, האופי שלי, קישורים חברתיים, לדבר מול קהל/אנשים, היכולות שלי, לעשות משהו בשביל מישהו, להיות חברה טובה... אני לא חושבת שאני טובה באף אחד מהדברים האלו.
אין לי באמת כישרון או משהו שאני טובה ויש לי טיפה של ביטחון בו.

בחלום הכי ורוד שלי, ציפיתי שיהיה לי ביטחון, אלבש מה שאני רוצה, מה שאני חולמת מאז היסודי ללבוש אבל אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה בלי להיגעל..
גם במגמות אני לא מסתדרת.. אני מפחדת ובחרדה שאעשה את הכל רע ויצא לי גרוע..
אז אני בקושי מצליחה לשרוד ולעשות משהו. גם במבחנים וכל עבודה שנותנים לי אני יודעת מראש שאני אכשל.
חלמתי להיות מצטיינת בלימודים, להיות מקובלת, שיהיו לי הרבה חברים ושאצליח להתחבר ולדבר מול אנשים בקלות, שאהיה מוכשרת בהרבה דברים, שיהיה לי ביטחון וכו'.

החיים שלי התרסקו כשגיליתי את המציאות והתחלתי לשים לב לכל פגם אצלי שלא שמתי לב אליו מקודם... המודעות שלי לכל דבר עלתה ברמה מטורפת שיש לי חרדות כל יום גם מלהגיע לבית ספר.. מה אם יחשבו שאני מוזרה אם אלך לשם..
דברים מטופשים שאין סיכוי שעוד בן אדם חושב עליהם. המחשבות שלי הן נון סטופ.

בקיצור... של כל הבלאגן והסערה שאני חווה כבר כמה שנים טובות,
אני לא יודעת איך לעזור לעצמי, הלוואי וזה היה יותר קל ויכלתי לשנות הכל בעצמי..
יש לכם עצות? אני משתגעת מעצמי ונמאס לי לבכות ולהרגיש רע ברמה שאני רוצה להיעלם לפחות 5 פעמים ביום..

תודה רבה שקראתם!