יוצאת עם אוטיסט, הוא ממש לא צפוי ואני מפחדת, מה לעשות?

הערה לפני: אני יודעת שהמילה "אוטיסט" יכולה לגרור גל של תגובות לא יפות, אבל אני באמת צריכה עזרה ולא רוצה ליפות את המציאות, האוטיזם שלו ממש מקשה עליי לקרוא את ההתנהגות שלו ולהבין מה הוא חושב. בגלל זה היה לי חשוב לציין את זה. אבל אני ממש ממש לא חושבת שזה משהו נורא פשוט משהו שמקשה עליי להבין אותו, והיה לי חשוב לתת את התמונה המלאה. אז אני מבקשת שאם למישהו יש תגובות לא יפות בנושא שישמור אותם לעצמו.

אני יוצאת עם בחור מדהים, חכם, אינטליגנט, חתיך הורס ובכל כל תכונה טובה אחרת שאפשר לחשוב עליה.
אני מאוד מאוד אוהבת אותו, וגם הוא אותי, אך יש בעיה אחת שקשורה לאוטיזם שלו שלצערי מתבטא בעיקר ברגישות מאוד גבוהה וחוסר יכולת להתמודד עם רגשות שליליים.
אמנם הוא בתפקוד גבוה מאוד וזה בקושי מורגש, אבל לצערי הנקודות בהן זה כן מורגש הן כאלה שמאוד משפיעות על מערכת היחסים שלנו:
הוא נפגע בקלות, ברמה שהוא יתחיל לבכות גם מדברים קטנים שאנשים אחרים בכלל לא היו מקדישים אליהם שניית מחשבה ומעבר לזה הוא מאוד מתקבע על דברים ולא שוכח כמעט שום מריבה או ויכוח שהיה לנו. אנחנו ממש לא רבים הרבה, אבל הוא יכול לפעמים באמצע היום להתחיל להיות עצוב בגלל ריב שקרה לנו לפני כמה זמן.
זה מגיע למצבים שבהם אני אפילו לא מודעת לזה שהוא נפגע ממשהו שעשיתי או אמרתי, ורק בדיעבד אחרי הרבה זמן שהוא סוחב את זה הוא יגיד משהו אם בכלל.
באופן כללי הוא כמעט ולא אומר לי כלום על דברים שמפריעים לו, למרות שיש כאלה, ובחיי שאני מנסה לשים לב אבל כמו שאמרתי - הוא לפעמים נפגע מדברים שאי אפשר בכלל לחשוב שהם פוגעים.
בנוסף לזה, כל פעם שאני מרגישה רע בגלל משהו, אפילו שלא קשור אליו, הוא לוקח את זה באופן אישי וחושב שאני כועסת עליו. גם אם זה בכלל לא המצב וגם אם אני מסבירה לו שזה לא בגללו.

וזה מוביל אותנו לבעיה שהעליתי בכותרת: הוא מאוד לא צפוי בהתנהגות שלו. כמו שאמרתי, הוא סוחב את הדברים עליו ולא אומר מילה אבל אז ביום בהיר אחד הוא יכול פשוט להרגיש שזה יותר מדי לקום ולעזוב... להגיד שקשה לו ושהוא לא מסוגל.
זה קרה כמה פעמים שנפרדנו לבערך יום, אבל היו שתי פעמים גדולות וכל פעם מחדש זה בא משום מקום ולא אחרי מריבה או משהו כזה.
בפעם הראשונה זה היה כשבוע אחרי שהייתי עצבנית על משהו בעבודה, במשך שבוע הוא הרגיש רע בגלל זה אבל לא אמר כלום ואחרי שבוע הוא נפרד ממני ואמר שהוא מרגיש שהוא עושה לי רע ושאני עצבנית בגללו והוא מאוד מאוד בכה ואמר שהוא אוהב אותי ושהוא נפרד ממני כדי שיהיה לי טוב... לא משנה כמה אמרתי לו שזה בכלל לא קשור אליו הוא התעקש שזה כן. אחרי כמה ימים דיברנו והוא רצה שנחזור, הסכמתי בתנאי שמעכשיו הוא יגיד לי מה מפריע לו ברגע שזה מפריע לו.
אבל בפועל הוא לא עשה את זה, ואחרי כמה חודשים נוספים הוא שוב נפרד ממני באותה הדרך.

לפני כחודשיים חזרנו שוב. הוא הבטיח שהפעם הוא ילך לטיפול ויגיד לי בכל פעם שעולה משהו שמפריע לו. אבל בפועל הוא לא מטפל בזה וגם לא נראה שהוא מתכוון לבקש עזרה מקצועית אבל יותר מזה - הוא עכשיו כן אומר לי מה מפריע לו ואני רואה שזה כל דבר קטן. כל פעם שאני לא שמחה ומחייכת הוא אומר לי שהוא מרגיש שהוא גורם לי להיות עצובה.
ברמה שחזרתי מהסופר אחרי קניות והייתי עייפה ומותשת ומבחינתו אני עצובה בגללו...

אני מאוד מאוד אוהבת אותו, וקשה לי בכלל לחשוב על לעזוב אותו כי זה לא בשליטתו שהוא מרגיש ככה, אבל אני פשוט יודעת שבקצב הזה הוא יעזוב אותי שוב באופן בלתי צפוי וקצת מתחרטת שהסכמתי לחזור בפעם השנייה.

קשה לי לדמיין את החיים בלעדיו, אבל גם קשה לי להיות עם מישהו שאני לא יכולה לסמוך עליו ב100 אחוז שיהיה שם והפחד שלי שהוא גם יקום ויעזוב אחרי שיהיו לנו ילדים ביחד (הוא מסוגל לעשות את זה) והוא בעצמו קצת מכחיש לדעתי שבכלל יש לו בעיה (למרות שהוא מאובחן) ולכן למרות שהוא הבטיח לי נמנע מלקבל טיפול...

ושוב, גם אם הוא יקבל טיפול הוא עדיין במקום כל כך לא יציב עכשיו שאני מפחדת שאם יקרה משהו גדול חס וחלילה שיגרום לי להיות באמת עצובה או כועסת אז לא משנה כמה טיפולים הוא יעבור זה פשוט לא יצליח להחזיק.

אשמח לעצתכם