היי אז קצת רקע..
אני נולדתי לבית עם רקע די קשה של אלימות במשפחה עברתי טראומה נוראית בילדותי(לא מיני..) ,הייתי ילדה ממש מופנמת, על גבול חרדה חברתית והתרגלתי לחיות עם עצמי בלי שיש לי את מי לשתף וגם כששיתפתי מישו במה שעובר עליי וסמכתי עליו פגע באמון שלי עבר מלא זמן מאז ואני כבר לא אותה ילדה, עבדתי על עצמי אני בחורה יפה וחברותית אני נשואה (כבר שנתיים..) לגבר מדהים, מכיל ואכפתי הוא ממש דואג לי תמיד, הבעיה שההרגלים הישנים רודפים אחרי אפילו שזה דברים קטנים אני שומרת לעצמי ולא משתפת אותו והוא מתעצבן מזה שאני מסתירה ממנו דברים שלדעתו נראים לו חשובים (אני לא חושבת כך..) אני יכולה להבין אותו ולפעמים אני לא אומרת לו משו וזה מתפוצץ ונהיה משו יותר גדול ואני כבר מרגישה רע עם עצמי שלא אמרתי לו מלכתחילה זה לדעתי נובע מההדחקה שהרגלתי את עצמי לחיות איתה ובנוסף כל הזמן יש לי בלאקים של זכרונות שלא זוכרת מייד ומעופפת למחוזות אחרים בקיצור אני ממש מתוסכלת מזה ניסיתי טיפול פסיכולוגי וזה לא עזר אני מפחדת שבעלי ירצה להתגרש ממני או משו בגלל זה ואני גם מרגישה הוא קר אליי יותר זה ממש מבאס שזה ככה מה הייתם עושים במקומי? :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות