אז ככה,
לי ולה יש סיפור ארוך, ממש סיפור סינדרלה. נפגשנו פעם ראשונה לפני הצבא ופשוט הפסקנו לדבר כי שנינו התגייסנו ובקושי היינו זמינים בטריונות. אחרי שהשתחררנו ובצירוף מקרים הזוי נפגשנו שוב והתחלנו לצאת.
אני והיא היינו מאוד פתוחים אחד עם השניה והיינו משתפים ישר את מה שאנחנו מרגישים או אם משהו מפריע לשני.
אחרי שנה בזוגיות בערך התחלנו לריב ולריב הרבה. כמובן שלא קיללנו או הלכנו מכות חס וחלילה אבל הריבים היו על נושאים ממש שטותיים, מיותרים ופשוט מתסכלים. אחרי כל תקופת ריב כזו הבנו שאנחנו אוהבים ושאנחנו רבים על שטויות והכל בסדר.
כל כמה חודשים היינו רבים שוב, אבל לא סתם רבים. בדיוק על אותם הנושאים, בדיוק אותם הבעיות שהיו קודם ובאמת כמה פעמים כבר חשבתי לעצמי אולי זה פשוט לא זה ושאנחנו פשוט מתעללים אחד בשני.
אחרי הריב האחרון שלנו שהיה לפני כמה שבועות ואחרי שהתרחקנו בשבוע שעבר (אני הייתי בחול והיא בטיול עם המשפחה) החלטתי להיפרד ממנה, לא בגלל שאני לא אוהב אותה, בגלל שאני פשוט מתוסכל מהריבים ושאני מפחד שניפגע עוד יותר בהמשך.
עכשיו, אני יודע שזה בריא לריב, ואני יודע שאנחנו שני אנשים מורכבים. אבל פשוט הריבים היו חוזרים על עצמם וזה היה גומר אותנו גם אחרי שהתנצלנו לקח לנו זמן לחזור לעצמנו וזה פשוט היה הרגשה של צעד קדימה ושני צעדים אחורה בזוגיות. פשוט מרגיש שהאהבה קיימת זה כן אבל פשוט קשה לנו להכיל את האחר. במקום להתעסק בכיף ולהנות התעסקנו בעיקר בשטויות וריבים מיותרים.
חשוב לי להגיד שלא מדובר פה במשקפיי פרידה ושעכשיו פתאום אני מתגעגע אליה, כי גם שראיתי אותה וגם לפני שאמרתי לה את זה, לא הייתי בטוח בכלל אם אני עושה את הצעד הנכון או לא.
מה לעשות?
אני באמת עדיין אוהב אותה והיא גם אותי. האם פעלתי חכם, האם יצאתי טמבל ופספסתי פה משהו מעבר, אני באמת מהדקה שהלכתי ועד עכשיו (וגם לפני) לא יודע אם זה הצעד הנכון בשביל שנינו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות