איך להתגבר על לחץ מיני עם מישהי שאני ממש רוצה?

היי,
אשמח שתקראו עד הסוף לפני שאתם מתחילים לכתוב, הסיפור קצת מורכב ולא משהו שאפשר להבין מקריאה חלקית.

אני בן 21 ויחסית מנוסה. היו לי בעבר כמה קשרים ומערכות יחסים ואני יודע באופן כללי איך ליזום ומה לעשות וכל הסיפור הזה. אבל יש מישהי שאיתה אני לא מצליח כלכך להגיע לשלב יותר מיני.
אני מכיר אותה כבר כמה שנים, וההיסטוריה ביני לבינה קצת מסובכת.. לפני כמה זמן חזרנו לדבר ובחודשיים האחרונים התחלנו לצאת. אפשר בעצם להגיד שזה תחילת הקשר הזוגי שלנו ביחד. אנחנו יוצאים המון, 2-3 פעמים בשבוע, לפעמים גם יותר. התנשקנו כבר, גם עשינו קצת דברים מיניים, אצבעות וביד לה.. לא מעבר.

הבעיה שלי מתחילה שאני מרגיש פחד ולחץ חזקים.
לא יודע להסביר ממש במילים למה אני מרגיש ככה, אבל זאת הרגשה חזקה וחד משמעית. כמו לקפוא במקום ולא מצליח להיות מסוגל לתפקד כלכך. קשה לי להגיד לה כמה שאני רוצה לגעת בה, ושהיא תיגע בי. קשה לי לפתוח את הג'ינס שלי או שלה, ולהכניס את היד ולגעת בה.. או שהיא תיגע בי. אני כן ממש ממש רוצה שזה יקרה. וזה לא שזאת פעם ראשונה בגיל 16 שמעולם לא עשית את הדברים.. ובכל זאת זה מרגיש ככה. כאילו שמעולם לא עשיתי את זה בעבר. וזה ממש מקשה עלי. הפחד והלחץ הזה גם קצת מוריד לי את החשק המיני.

אני כן יחסית מיני, מאונן לפחות פעם ביום בגדול.. ובתקופה האחרונה, לדעתי בגלל הפחד והלחץ הזה מהקשר איתה אז אני מאונן הרבה פחות, גם עומד לי הרבה פחות. אני מניח שזה קשור. ושוב, זה לא מקרה שאני לא רוצה אותה או לא נמשך אליה.. בדיוק הפוך. אבל אני כאילו מרגיש משותק. לא מסוגל לקחת את הצעד הזה קדימה. ויוצא מצב שרק היא יוזמת, היא זאת שיזמה את הנשיקה, את האצבעות, היא זאת שתמיד מורידה את הג'ינס ולוקחת לי את היד ושמה שם.. אולי רק פעם או פעמיים אני הכנסתי את היד לשם בלי שהיא תיקח אותה לשם. והיא אמרה לי כבר כמה פעמים שהיא מרגישה שרק היא רוצה את זה, שהיא לא יודעת אם אני בכלל רוצה את זה כמוה.. ושאני לא יוזם, ולא מדבר על זה, ולא אומר לה דברים מיניים ולא עושה דברים מיניים.. ואני באמת כלכך רוצה לעשות. אבל הפחד הזה משתק אותי.

אני לא יודע להסביר לעצמי כלכך את הפחד הזה, מה בעצם מפחיד אותי ולמה אני מרגיש ככה. אולי זה הפחד לאבד אותה שוב (התחיל בנינו משהו לפני הרבה זמן, ואז הוא נגמר ממש בהתחלה והלב שלי היה שבור במשך חודשים ארוכים) אולי זה הפחד לאכזב אותה ושהיא לא תהיה מסופקת.. ואולי זה סתם לחץ שלא קשור לזה, שבגלל שחיכיתי לזה כלכך הרבה זמן.. אז עכשיו שזה ממש כאן אני בלחץ מזה. כמו התרגשות רק יותר מדי חזקה שכבר משפיעה על התפקוד.

מה לדעתכם אני צריך לעשות?
ואיך לעשות את זה?
אני מחזיק את הנושא הזה כבר הרבה זמן בבטן, וגם דיברתי איתה על זה אבל אני כלכך רוצה שזה יהיה מאחורינו כבר..

תודה רבה.