אחות של חבר שלי מתייחסת אליו כמו לאבא של הילדה שלה, מה לעשות?

אני כבר לא יודעת מה לעשות!
אני ובן הזוג שלי עוד מעט 4 שנים ביחד,
כשהתחלנו לצאת הוא גר אצל ההורים שלו ובערך כשהיינו שנה ביחד אחותו הגדולה ילדה מתרומת זרע וחזרה גם לגור אצל ההורים.
ומאז שהיא ילדה היא פשוט מתייחסת אליו כאילו הוא האבא של הילדה שלה!
ברמה שהיו פעמים שהוא היה מבריז לי למרות שקבענו כי הוא היה צריך להשאר לשמור עליה/לקלח אותה/להאכיל אותה...
ושלא תטעו, ממש אין לי שום בעיה אם זה היה בקטע של לעזור לה, ממש ממש לא. אבל זה לא היה בקטע כזה, זה היה בקטע שזאת המחוייבות שלו. כמו ילד שלא מרשים לו להפגש עם חברים עד שהוא לא מסיים את שיעורי הבית שלו.
וגם כשאני הייתי באה אליו הרבה פעמים למרות שאחותו הייתה פנויה היא עדיין הייתה אומרת לו להיות עם התינוקת ולשחק איתה - ושוב, לא מתוך בקשת עזרה, אלא בסוג של פקודה כזאת. והוא ישר היה זורם עם זה ולא אומר כלום (גם אם הייתי אומרת לו שאני לא רוצה ושיגיד לאחותו שאנחנו לא יכולים) ואז במקום שנוכל לצאת ולעשות דברים ביחד היינו נשארים ומשחקים איתה.

זה היה מאוד קשה להתנהל ככה, אבל אהבתי אותו והאמנתי שכשהילדה תגדל זה ירגע, והוא גם יצא מהבית לפני שנה... אבל זה לא מפסיק!

האחיינית שלו עוד רגע בת 3, והוא מדבר איתה כל יום בפייסטיים לפחות 30 דקות.
כמעט כל סופש הוא נוסע לשם בשביל להיות איתה
הוא גם כל הזמן קונה לה מלא מתנות
ומה שמעצבן זה שנגיד פעם הלכנו לחנות ליד הבית שלנו שמכרו בה דובי כזה קטן ממש חמוד ואמרתי לו שהייתי שמחה לקבל דובי כזה בתור מתנה ליום האהבה או משהו (וכן, אני יודעת שזה קיטשי אבל לפעמים אני אוהבת דברים כאלה) ומפה לשם הוא קנה אותו... בשבילה!
וזה לא פעם אחת שאני אומרת לו על דברים שאני רוצה והוא הולך וקונה אותם לה!
אני תמיד מביאה לו הרבה מתנות קטנות ודברים קטנים שאני חושבת שהוא יאהב בשביל לשמח אותו, והוא כל פעם כשהוא קונה משהו הוא מביא את זה בשבילה... וזה מרגיש לי מגוחך שאני מקנאה בילדה בת 3 שמקבלת מתנות אבל בחיאת תחשבו שכל פעם כשהוא חוזר הביתה עם מתנה/שוקולד/עוגיות ועוד דברים שהוא יודע שאני אוהבת הוא קונה את זה בשבילה!
הוא פעם חזר הביתה עם קופסא ענקית של העוגיות שאני הכי אוהבת והייתי בטוחה שזה בשבילי ואז הוא אמר שבגלל שאני כל כך אוהבת את העוגיות האלה אז הוא רוצה גם לתת לאחיינית שלו לטעום - כלומר שהוא ממש ממש מודע לזה שאני אוהבת את העוגיות האלה ובכל זאת הוא קנה את זה בשבילה ולי לא הביא כלום. ואז היא באמת אהבה אותם אז כמעט כל פעם כשהוא הגיע לבקר הוא קנה לה עוד מהעוגיות האלה. ולי הוא אף פעם לא הביא...
ולא משנה כמה פעמים ביקשתי ממנו... בסוף גם הפסקתי חבקש כי זה נראה לי מגוחך להתחנן למתנה או לתשומת לב

וחלק מזה זה בגלל שהאחות שלו דורשת ממנו, אבל כמו שאתם בטח הבנתם גם הוא בעצמו מרגיש שהוא צריך -ורוצה!- להיות האבא של הילדה הזו.
אני יכולה להגיד שמעבר לה יש לו עוד אחיינים ואחייניות ולהם הוא לא מתייחס בצורה הזו.

ושוב, אני מבינה שהוא אוהב אותה ורוצה לעזור! אבל זה פשוט מגיע למצב שאני מרגישה שאני יוצאת עם גבר גרוש.
אחותו יכולה לכעוס עליו אם הוא למשל יעדיף להשאר איתי בסופש ולא לבוא.
והוא יכעס עליי אם אני לא ארצה לבוא איתו לשחק איתה...
ומעבר לזה, גם אם אחותו יודעת שאנחנו ביום כיף זוגי היא תתקשר אליו ותיתן לו לדבר שעה עם הילדה שלה...
ובכללי היא גם כל הזמן מעמידה אותו בסיטואציה שהוא כאילו לא בסדר שהוא בוחר לבלות איתי ולא איתם... אני בת הזוג שלו! זה בכלל לא צריך להיות במשוואה הזאת!
אבל כמו שאמרתי - הוא מבחינתו נהנה שזה המצב ולא מפריע לו.

בקיצור אני מרגישה שדוחפים אותי כנגד רצוני למשבצת של "החברה החדשה של אבא" שבגללה לאבא כבר אין זמן לילדים שלו ובגלל זה האמא כועסת עליו

וכל פעם כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא מתחיל לכעוס ואומר לי שזה נשמע שאני מנסה להפריד אותו מהמשפחה שלו.
ואני אומרת לו שאני לא מנסה ובדיוק ההיפך!!! אני מרגישה שהם לא נותנים מקום לזוגיות שלנו!!! אבל הוא לא מוכן להקשיב בכלל וזה רק נהפך לריבים

ואני לא רואה את זה הולך ומשתפר.
הוא הציע לי לעבור לגור איתו אבל כל פעם כשאנחנו יושבים לחפש דירה הוא מתעקש שנעבור לגור ליד אחותו כדי שהוא יוכל להפגש עם האחיינית יותר ואני לא מסוגלת.

אני בת 27, הוא בקיץ יחגוג 30. הוא לא מפסיק להגיד לי כמה הוא אוהב אותי ורוצה איתי משפחה. ואני באמת מרגישה ויודעת שזה מה שהוא רוצה, אבל בפועל במקום שנבנה עתיד ביחד ונחשוב על הילדים שלנו הוא כל הזמן מכניס את אחותו והאחיינית שלו לתוכניות האלה.
בחיי, הוא אפילו אמר לי שהוא רוצה לפתוח חיסכון בשביל האחיינית שלו, לאחותו לא חסר כסף אבל הוא בכל זאת רוצה לפתוח לה גם.
הגיוני שזה לא נראה לי הגיוני שהוא יחסוך מעכשיו כסף לאחיינית שלו אבל לא לילדים שלו??

מה אתם חושבים? מה לעשות?