יש לי בעיה פסיכולוגית עמוקה ורצינית בנוגע להוצאות כספיות

שלום לפעילי האתר,

אז אני התחיל מזה שאני בן 27 עובד בתחום הסיעוד וכרגע לעכשיו מרוויח משכורת שמספקת אותי כי העבודה עצמה ממש מגשימה ומספקת.

אז ככה, בנוגע לבעיה.

מאז שקרה לי מקרה לפני 7 שנים שכרך בשטויות והוצאות כספיות מטורפות עד כדי כך שביזבזתי את כול מה שחסכתי כי חייתי במחשבה של "חיים רק פעם" ו "live and let die" , בקיצור גיל טיפשעשרה והתנהלות כלכלית לא נכונה (אם בכלל הייתה התנהלות כלשהי חוץ מלבזבז ולהנות). בסופו של דבר כשנגמר, לקחתי הלוואה עצומה ונכנסתי לחובות. אך ורק כדי לרצות את ההרגשה הזאת של "לבזבז כסף" ממש ככה למלא את הריקנות הזאת.

מאז... התאזנתי. ונהייתי שוב בן אדם. אני מתפרנס וחוסך ומתנהל כלכלית ממש נכון. שקל לשקל. ממש פדנט לכול הנושא בכול דבר שקשור לקטע הכלכלי. אבל מה? יותר מדי פדנט. ממש מרגיש לי לפעמים חולי נפשי בקטע כמו או סי די כזה. רק בקטע של הכסף.

אני גר בבית עם ההורים ואחי... עכשיו הם לרוב לא מודעים לקטע הזה של חיסכון של מים וחשמל. משאירים אור דולק, מים יותר מדי וכו' וכו' . עכשיו זה מחרפן אותי. אני לכול מקום הולך אחריהם ומכבה בודק. כי במחשבה שלי נגיד חסכתי 10 שקל של חשמל שסתם דולק, ועוד במיוחד כדי לא לשלם לחברות הענק האלה שיש להם הון עצום, אז בשבילי זה עוד 10 שקל בשביל כיכר לחם או חמאה. ולמה לא בעצם? או שלפעמים נגיד אחרי קנייה או איזה עסקה אתה מגלה שלקחו יותר מדי ממה שסוכם ואמא שלי כזה טוב יאללה נסלח להם עניינים של כמה שקלות וזה... ואני מתחרפן!!! מה עניין של שקלות?? אני עובד יום יום בשביל השקלות האלה ושוב השקלות האלה זה הדברים הקטנים האלה שאני יכול לקנות כדי נגיד להכין עוד אקסטרה עוגה או עוד כסף לדלק. אני מבין שזה עכשיו לשבת טלפונים ובירורים וזמן ואנרגיות כדי לקבל החזר. אבל פאק, זה כ"כ שווה את זה. כאילו אני חושב לא מגיע לאותן חברות ענק לגזול לי אקסטרה כסף על טעות ולוותר להן ולהגיד יאללה זה רק כמה שקלות. אני ממש מתחרפן מזה.

נגיד היה לי בעיות כאלה גם עם מעסיקים, שאתה בודק תלוש ואתה רואה שלא שילמו הכול... אז זה מעצבן כי מה אתה רוצה סה"כ מה שמגיע לך ואתה זכאי לו על השעות שעבדת. אז כן אני מעדיף להיות פדנט ולבדוק ולעשות סלטות באוויר כדי לקבל מה שמגיע ולהתנהל נכון בשימוש וחיסכון וכול מה שקשור לכסף כי המחשבות לא נותנות לי מנוח. לפעמים כשאני במיטה סתם נח ורואה סרטים אז המחשבות היותר מדי אובססיביות האלה משתלטות עליי ומשנות אותי באופי. אבל מצד שני אני מצדיק את זה ונהייתי ממש פסיכ מכור כזה כאילו אני בתקופת מלחמת העולם השנייה, חי בהישרדות. מנסה לשרוד ולחסוך ולהתנהל שקל לשקל בקטע פסיכי. מחשב לי מוצרים, קניות, עניינים וזה בקטע מדוקדק מדי. כדי שלא יהיו טעויות. כדי שלא אצטרך להיות לוחם חופש בתאגידי ענק. ממש שריטה.