אני משקית חינוך, אני שבעה חודשיים בצהל, אחרי הקורס הייתי שלושה חודשיים ביחידה של הקורנה ועשיתי חקירות אפידמיולוגיות, העבודה של החוקרת לא הפריעה לי אפילו נהנתי מזה שאני יודעת בדיוק מה לעשות ושזה מסודר, מאוד סבלתי שם מהבחינה שזה היה בסיס סגור, זה לא היה בשבילי. עכשיו אני כבר חודש ומשהו בתפקיד שלי, משקית חינוך, ואני ביומיות שזה מעולה אבל התפקיד נוראי, כולם חושבים שזה תקפקיד שרק עושים בו כיף אבל יש מלא עבודה, מלא לחץ, מלא אחריות. אני מכירה את עצמי זה לא מתאים לי, אני בן אדם לחוץ מאוד, כל דבר מכניס אותי לסרטים, אני באמת לחוצה 24/7 מאז שהגעתי ואני כל הזמן בחרדה, אני לא אסרטיבית אז אני לא מצליחה לגרום לדברים לקרות או לדבר עם המפקדים, אני לא יצרתית בכלל אז קשה לי להכין תוכן ולתכנן פעילויות, ולהגיד את האמת אני לא הכי ראש גדול אז עכשיו ללכת לעשות אקסטרה כשאני בקושי מצליחה את המינימום זה מאוד קשה לי, ויש ציפיה מצד הסגל והיחידה והקצינה שתבואי ותעשי אקסטרה לא רק הסברות לא רק מערכי שיעור.
אני מפחדת להגיד שאני רוצה לעבור כי אני בתפקיד רק חודש, וגם כי התלוננתי במקום הקודם אז מה יגידו המשפחה וספציפית ההורים שפשוט אני לא מצליחה להתסדר בשום מקום ושאני הבעיה ושגם במקום אחר לא יהיה לי טוב.
באמת בא לי פשוט ללכת לענות לטלפונים במיטב, לא שאני רוצה לא לתרום או לא לעשות כלום, אבל אני מכירה את עצמי, מתאימה לי עבודה מובנת שאומרים לי מה לעשות, לא כזאת שנגררת חודש ואני בלחץ 24/7 בגללה, אני כן מאמינה שאפשר לתרום בכל מקום והתגייסתי עם מלא מוטיבציה אבל גם בקורס כל הזמן אמרתי שאני לא חושבת שהתפקיד מתאים לי. מצד שני למה לא לדחוף את עצמי לעשות משהו שקשה לי ככה יהיה בהמשך החיים?
אני לא יודעת מה לעשות. רע לי באמת רע לי, אני מאוד לחוצה כל הזמן.
מה אתם הייתם עושים?
וגם יש לי שגיאות כתיב, תתארו לכם משקית חינוך מבולגנת עם שגיאות כתיב...בלאגן וכישלון. אני באמת כישלון בתפקיד. נראה לי אפילו לקצינה שלי כבר אין כוח בשבילי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות