בת הזוג ילדותית ונעלבת מכל דבר ונמאס לי, לתת עוד צ'אנס או פשוט להיפרד?

אני בן 32 והיא בת 30, אנחנו ביחד כבר 3 שנים (מתוכן כשנה וחצי גרים ביחד), בסה"כ בזוגיות טובה, פרט לימים שבהם אנחנו רבים. בת הזוג שלי מאוד רגישה ויוצא שהיא נעלבת (וגם מוציאה דברים מפרופורציות) מכל דבר קטן, וזה יוצר המון ריבים ותאקלים, אפילו בגלל דברים ממש שטותיים ושוליים. וכשהיא נעלבת, היא פשוט "נסגרת" ונכנסת למצב ברוגז שיכול להימשך לא מעט זמן, לפעמים אפילו כמה ימים, ובכל הזמן הזה היא לא משתפת בכלום, אי אפשר לדבר איתה, בקושי מתייחסת אליי, ממש קרירה, כאילו אני בן אדם זר בשבילה. כל הריבים מסתיימים בזה שבסוף תמיד אני זה שצריך לבוא ולהתנצל ולהתפייס, אפילו אם אני לא אשם בכלל (כי אם אני לא אעשה את זה, היא לא תיזום בעצמה את ההתפייסות), וגם כאשר אני כבר עושה את הצעד ובא להתפייס אני תמיד צריך "לחלוב" ממנה פיסות מידע על איך היא מרגישה וממה היא נפגעה כי היא לא משתפת מיוזמתה.. ובסופו של דבר, ברוב המוחלט של המקרים, הריבים לא נפתרים בתקשורת בוגרת ובשיחה רצינית, אלא סתם בזה שהיא או מסכימה איתי או אומרת שזה "יעבור לה".
אני ממש מתוסכל ומיואש מהריבים האלו ומהריטואל הקבוע הזה, זה הגיע ממש למצב שאני צריך לברור מילים בקפידה ולפעמים אפילו חושש להביא את דעתי בנושא מסוים או נמנע מלהעיר לה רק מהחשש שהיא תיעלב ועוד פעם נריב, וזה פשוט מתסכל שדווקא במקום שאני אמור להרגיש בו הכי בנוח (הזוגיות שלנו) אני צריך לפחד ולעצור את עצמי מלומר או לעשות דברים.
בת הזוג שלי מודעת לזה שהיא מאוד רגישה וכבר אמרה בעבר בשיחות שונות שהיא ממש תשתדל גם לא לקחת דברים בצורה קשה וגם לשתף ולדבר על הרגשות שלה מיוזמתה, העניין הוא שאני לא ממש רואה שיפור בעניינים האלו, ומרגיש לי שהריבים רק מתגברים ונעשים שטותיים יותר.
אני יודע שגם אני לא טלית שכולה תכלת, וגם אני אשם לפעמים בריבים, אבל אני יודע לבוא ולהתנצל ולפתור את הבעיות בשיח בוגר ורציני, ומרגיש לי שהיא ממש ילדותית ופשוט לא מסוגלת להיות כמוני בקטע הזה.
אני ממש מתלבט עם עצמי האם לתת צ'אנס אחרון לקשר או להיפרד.
הלב אומר להילחם עוד קצת ולתת עוד צ'אנס, בכל זאת 3 שנים של קשר שהשקעתי ונתתי בו הכל.. הראש אומר לי שכל דקה מעכשיו היא פשוט בזבוז זמן ואנרגיות ושזה פשוט האופי הילדותי שלה וזה לא הולך להשתנות ולכן עם כל הקושי שבדבר, עדיף פשוט להיפרד.
מה דעתכם?