אני נמצאת במערכת יחסים מזה כמעט 4 שנים, התארסנו לפני כשנה וחצי בפעם הראשונה, נפרדנו וחזרנו ועכשיו אני מאורסת לו בפעם השנייה.
אני מרגישה שהזוגיות תקועה, אנחנו רואים זה את זו פעם בשבועיים
(אני קצינה שנכנסת לקבע בקרוב, והוא כבר בקבע) הוא משרת בדרום ואני בצפון
אנחנו מאשדוד במקור, ועברנו להתגורר בצפון בעקבות השירות שלי כאן.
יש לנו עליות ומורדות בקשר, אך לאחרונה אני מרגישה תקועה, חסרת אונים בקשר שלא בטוחה עד כמה טוב לי בו, שהקסם שהיה בינינו נעלם, התפוגג...
עליי לומר שהוא הקשר הכי ארוך ורציני שהיה לי, והוא האהבה הכי גדולה שהייתה לי אי פעם בחיים, והוא נתן לי המון, והעניק לי המון, ואני חייבת לו הרבה.
אבל אני מרגישה שהקשר תקוע ולא זז לשום מקום.
ראוי לציין- אני גם בהיריון ממנו, אני כבר נכנסת כמעט לחודש השלישי..
וזה הרבה יותר קשה כשאני מודעת לעובדה שיהיה לנו ילד משותף.
(ואני לא מתכוונת להפיל את הילד גם במידה ולא נהיה ביחד)
הילד הזה כבר ברחם שלי, ואני לא מתכוונת להפיל אותו כיוון שלא נהיה ביחד.
יש לי תמיכה מלא מההורים, מהמשפחה, מהסביבה, ככה שאני אשרוד במידה
והקשר באמת יפרם.
וזה לא שאנחנו רבים, הקשר דווקא בכיוון טוב ונכון, אנחנו מבלים הרבה יחדיו בסופש"ים, מבקרים זה את זה בבסיסים, יצא לנו אפילו לעבוד ביחד במסגרת הצבאית.
חלקתי איתו את ההרגשה הזו, וכשסיפרתי לו שאני מרגישה שאני לא מרגישה את הקשר ממשיך הוא התעקש שנלך ליועץ זוגי, או שנטפל בזה בעצמנו.
אני לא מרגישה עצמי יותר, אני מרגישה שברירית מיום ליום, אני צריכה תמיכה מלאה
בכל יום, אני לא מסוגלת למרחק כזה, של לראות אותו פעם בשבועיים..
התמודדתי עם זה 3 שנים ( התחלנו לצאת כשהוא היה טרי בצבא...) אבל כשאני נכנסת למסגרת רצינית כזו של נישואין והיריון, משהו מקונן בי, הרגשה שמאיימת לסיים הכל.
ואני אוהבת אותו, בכל ליבי.. אך לא מסוגלת להמשיך.
לא מסוגלת להבין למה כל זה ככה.
במה שגיתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות