שנה שעברה הייתה לי שנה קשה, אבל אהבתי אותה. הייתי בכיתה יב בתיכון ולמרות שהייתי מהפחות מקובלים הצלחתי להתחבר עם הרבה אנשים, להראות את החוזקות שלי ובכללי מצאתי בתיכון מקום בטוח, ואהבתי את עצמי.
עכשיו אני בצבא ואני מרגישה אבודה לגמרי. אני לא מזהה את עצמי. אני מגיעה לשם ולא משנה עם מי אני מדברת ואיזה טיפוס עומד מולי, אני תמיד לא מצליחה להיות עצמי ולהרגיש בנוח ולהתנהג נינוחה. אני תמיד שותקת, לא מרגישה בנוח לדבר, ואני שונאת את זה- אני שונאת לא לדבר, אני שונאת להרגיש לא נוכחת, זה צרגיש לי בזבוז מהחיים. כשאנשים מדברים איתי אני כל כך רוצה לנצל את זה לטובה אבל זה רק עושה את הכל יותר גרוע, אני מבלבלת מילים, מגמגמת, מדברת בחוסר נוכחות. אני באמת לא מזהה את עצמי. אני לא מבינה לאן נעלמתי, איפה האני שאהבתי? אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך לתפקד ככה. הם לא הזמינו אותי למסיבה, ואני לגמרי מבינה למה- הם חושבים שאני לא כיפית... פעם הייתי יכולה לסמוך על עצמי, שאני אמצא מקום, אזייף בטחון ואסתדר בכל מקום, אבל עכשיו אני קמה בבוקר כל יום לבסיס ויודעת שגם היום אני אביך את עצמי, אני אשתוק, אני אעמוד בסיטואציה לא נעימה. קשה לח נורא עם זה. זה שנאה עצמית כל יום כל היום. ואני לא רואה את זה משתפר כי זה תלוי בי, ואני פשוט אבודה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל לתקן את כל הבלגן שנוצר לי בחיים. כל יום זה התמודדות נורא קשה, ואני באמת אף פעם לא רואה המגמת שיפור, אני נמצאת באמצע תקופה ארוכה שאני רק סובלת ואני לא רואה את ההתחלה שלה ולא את הסוף. אני לא יכולה להמשיך ככה..... זה באמת בלתמ נסבל וכואב לי הלב שאני נאלצת לחיות חיים שאני שונאת. איפה הייתי לפני שנה ואיפה אני עכשיו? כואב לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025