שלום לכולם :)))
אני אוהבת מאוד את האתר והחלטתי לכתוב פה מתוך רצון לשמוע את דעתכם הכנה.
הסיפור מתחיל לפני כ7 שנים.
עבדתי במסגרת מסויימת בצפון ודרכה הכרתי בחור בן 34, אני הייתי בתיכון.
התחברנו מהר מאוד ובמשך 3 שנים במסגרת הזו הוא היה כמו מעין אח גדול, היינו משתדלים לעבוד ביחד והקשר נבנה, משתפים אחד את השניה, צוחקים, הרבה פעמים הוא היה מייעץ לי בנוגע לדברים שונים.
הוא לעולם לא חרג מהגבולות וזה תמיד היה בגדר החברות.
מאז התגייסתי והתקדמתי בחיים, מדי פעם שמרנו על קשר ואפילו נפגשנו סתם לדבר אחרי כמה שנים..
מאז ומתמיד מאוד הערכתי אותו ולדבר איתו עושה לי טוב, הוא מעניין אותי ואיש שיחה מעולה, תמיד הרגשתי שהדיבור מאוד בגובה העיניים ושאני חשובה לו. עם השנים השיחות התעמקו והוא נפתח בפני, הרגשתי שאני לומדת להכיר אותו והתבאסתי שהפער כזה גדול, כי הרבה מאפיינים בו מושכים אותי.
היום אני בת 24 והוא כמובן התבגר בהתאם (בן 41), הקשר בינינו משמעותית פחות חזק מפעם אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו.
אני בחורה ריאלית וברור לי שזה לא יכול להגיע למקום רציני, אבל בתוכי הייתי רוצה להפגש איתו ולתת לזה לזרום. בא לי לתת לזה איזשהו ניסיון ולממש את התחושות והדברים שאני מרגישה כשאני חושבת עליו.
בעיני החיבור בינינו טוב ויכולה להיות כימיה מדהימה.
הבעיה היא שאני מפחדת לעשות את זה, אני מרגישה שהוא מעריך אותי ותופס ממני, תמיד היה גאה בי נורא ואני לא רוצה להרוס את זה.
יש בי מלא חששות- אולי הוא עדיין רואה בי ילדה? או שהוא בכלל לא חושב בכיוון הזה וברגע שאפוצץ את זה הקשר יגמר ולא ארגיש בנוח לכתוב לו יותר, גם אם זה רק פעם בהרבה מאוד זמן. מה אם הוא לא ירצה או לא ימשך אלי?
מה לעשות?
אנחנו אמורים להפגש בסופש סתם כדי להתעדכן שוב.
תודה לכל מי שיענה מעריכה מאוד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות