המחשבות הארוכות האלו תמיד עושות לי בלאגן וחיים קשים
איך מבן אדם הכיהשמח שמאוהב בחיים שלו ואוהב אנשים
נהייתי הבן אדם הכי עצוב ודכאוני ששונא את כולם בעיקר כי הוא שונא את עצמו.
זה קשה לחיות עם ההפרעה הזו הייתי במצבים כאלה בחיי ותמיד הייתה לי תמיכה.
היום אני לבד בלי חברים בלי תמיכה מהמשפחה בלי תכלית.
מנסה להרים את עצמי ולצאת לעשות ריצות לעשות משהו מועיל לעשות טוב לאנשים. אבל לא מצליח. הטלפון כבר נהיה שקט אנשים כבר לא מתעניינים כל אחד עסוק בחיים שלו ואני מרגישה בתוך כלא. לא טוב לי בבית לא טוב לי בחוץ איך אני מתקדמת ככה??? מוצאת עבודה?? חוזרת לקיים חיי שגרה?? כי רואים רואים שקשה לי שרע למ שאני במחשבות רואים וצוחקים ומצלמים אנשים יכולים להיות ככ רעים ואחרי כל פעם כזאת אני רצה למחילה שלי שזה הבית הארור שאני ככ שונאת מרוב שאני בו. מתפללת לה` יום יום שייתן לי את הכוח לצאת מזה
לוקחת כדורים עם הטיפול הפסיכולוגי כבר הפסקתי מפחדת שאני יתקע ככה כל החיים...
למרות שיצאתי מזה כבר ככ הרבה פעמיםצבחיים אבל הפעם זה הרבה הרבה יותר קשוח יותר מכל פעם אחרת.
מעניין אם יש פה מישהו שחווה את זה וייתן איזו עצה טובה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות