למה אני כזאת סתומה ועיוורת?! איך נפלתי בפח שלו?

אזהרה: חפירה והוצאת עצבים ארוכה. מי שרוצה שיקרא ובבקשה לא להעיר כמה שזה חופר, זה מיותר.

אז אני בחורה עם בעיות אמון שחושבת יותר מדי. יש כאלה שיחשבו שתכונות אלה יסדרו אותי בחיים כי ככה אוכל לסמוך על בני האדם הנכונים ולהיות מוכנה לכל סיטואציה נכון? גם אני חשבתי ככה. מתברר שזאת טעות. וטעות איומה.
התאהבתי בגבר (בגיל שלי, 24) שהייתי איתו 3 חודשים. בשבילכם זה נשמע קצת אבל הוא היה הקשר הכי ארוך שלי, הקשר שלנו נבנה ממטרה אחת בלבד: שנכיר, נתארס ונתחתן תוך זמן מסוים- משמע שידוכים.
רק מה? נפלתי על שקרן ופחדן. ואיך גיליתי את זה? רק אחרי שהוא נפרד ממני.
בדייט הראשון שלנו שאלתי אותו אם הוא מוכן להתחתן ולהתמסד ועוד כמה פעמים במהלך החודש השני, כל פעם אותה תשובה: כן. בזמן הקשר ניסיתי לבדוק כוונות נסתרות כמו אם הוא אדם חמום מוח, אימפולסיבי, אלים וכו' וכו' כי תכלס אני צריכה להכיר את החסרונות שלו. אפילו ווידאתי שהוא אדם כנה וחשבתי שהוא כן. היה אומר דברים ומקיים אותם.
הוא אדם תקשורתי ופתוח וכל הזמן אמרתי לו שהכי חשוב לי שיגיד לי את האמת, מכוערת או לא. והוא זיהה את הבעיות אמון שלי ותמיד אמר לי לסמוך עליו. ותכלס לא הייתה לי סיבה לא לסמוך עליו אז דחקתי את החוסר אמון בצד (כמו מטומטמת). מהצעד הזה ועד הפרידה שלנו, סמכתי עליו והתאהבתי בו.
אחרי חודשיים מהדייט הראשון הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. לא האמנתי ישר. בדקתי שהוא לא אומר את זה מתוך חרמנות או אדרנלין או שכרות. כשראיתי שזה לא מתוך האפשרויות האלה, בחרתי להאמין לו- טעות. וכמובן שאמרתי לו שאני אוהבת אותו גם, והתכוונתי לזה, בניגוד אליו.
היו לנו 3 חודשים מושלמים והייתי מאושרת מאוד מאוד עד שיום אחד, שמתי לב להתרחקות שלו. פחות עונה לי, מביע פחות (עד לא בכלל) אהבה, מתרץ שזה העומס בלימודים שלו (סטודנט). האמנתי לו. עד שיום אחד נשבר לי מהיחס הזה ודרשתי תשובה למה הוא מתנהג אליי ככה (ותכלס הייתה לי הרגשה שניפרד בנקודה הזאת- נפלאות החשיבת יתר). בשיחת פרידה שלנו הוא אמר שהוא חשב המון והגיע למסקנה שהוא לא מוכן להתחתן והוא רצה להגיד לי את זה מהדייט האחרון שלנו והחליט לחכות עד שתקופת המבחנים שלי תיגמר ויגיד לי את זה פנים מול פנים (מדובר בתקופה של חודש +!!!!). פה הלב שלי נשבר. כבר 4 ימים אני עם חור בלב. תוך כדי הבכי והזכרונות שלא מפסיקים להתעופף לי במוח (שוב, נפלאות החשיבת יתר) הבנתי שהוא לא רק פחדן שברגע שראה שמתקדמים באופן רציני: ההורים של שנינו נפגשים ומכירים ועם הזמן מתחילים לדבר על אירוסין וחתונה... הוא חתך. כמו זבל. כמו פחדן. כמו חסר ביצים.
היום הבנתי שהוא גם שקרן. אם הוא באמת אהב אותי הוא היה מדבר איתי ומשתף אותי על העניין במקום להחליט בעצמו להיפרד. בנאדם שבאמת אוהב אותך היה מספר לך את החששות שלו, היה נלחם, היה מחפש אופציות לגשר בין הדברים.. הוא לא עשה שום דבר מזה! החליט לחתוך! משמע: שקרן כמו כל דוש מצוי בעולם הזה.
ואני עדיין כמו מטומטמת בוכה על זה, עליו, מהזיכרונות שלנו, מהגעגועים, מהאהבה העיוורת שלי אליו, על מר גורלי שנפלתי על שיט מיובא מחירייה כמוהו!
לפני 4 ימים, בשיחת הפרידה שלנו (בטלפון אגב) מילמלתי מרוב שכאב לי שיהיה לו בהצלחה וניתקתי. ואני לא יודעת אם זה היה הצעד הנכון כי יש בי כל כך הרבה כעס ותסכול עליו ועל עצמי שאולי הייתי צריכה להוציא עליו בשיחה הזאת.. אבל מה שהיה היה.

קודם כל, מי שקרא את כל הסיפור המיותר שלי- תודה לכם.
דבר שני, אם יש לכם איזו עצה איך להתגבר על מישהו שלא הגיע לו בכלל שאתאהב בו.. יותר מאשמח לקבל אותה כי לי כבר אבדו הדרכים להפסיק את הדמעות.