מרגישה בודדה ופגומה

אז ככה כבר שנתיים שאני מרגישה ממש בודדה.. אני חושבת שנתקעתי איפה שהוא בשלב שכולם התחילו לצאת למסיבות ולהכיר אנשים חדשים (אני גרה במושב עם מעט מאוד אנשים וכולם מכירים את כולם.. והיו לי בילדות איזה 5 חברות הכי הכי טובות, אבל הייתי יורדת וצוחקת, עליהן ומקנאה בהן ולהן,עכשיו אני יכולה לומר שעשיתי את כל זה כי אני הייתי חסרת ביטחון וככה השגתי את תשומת ליבן.. אין לי ספק בכך שזה קשור לזה שאני ממש לא קרובה ללהיות רזה וחטובה (לא קל כשקל היום יורדים עלייך ומכנים אותך "פרה , תחזרי לרפת") ובאיזה שהוא שלב בגיל 14 הפסקנו לדבר לגמרי ואני נעשיתי אדם אחר, וגם הן כמובן השתנו.) אז מגיל 14 הייתי בוכה כל לילה על זה שנגמרה בינינו החברות, בזמן שהן היו יוצאות לבלות.. ובכל אותה התקופה הזאת הייתה לי רק חברה אמיתית אחת, כזאת שאני מדברת איתה על הכול יותר מ"היי-ביי" עם כל שאר ה"חברות שלי" (יותר נכון החברות של החברה הטובה שלי שלאחרונה התחלתי גם אני לצאת איתה ואיתן..) אבל תמיד שאני עם החברות שלה אני לא מוציאה הגה מהפה, מפחדת להשמיע את כולי, הסיטואציה אף פעם לא מתאימה.. תמיד כל מה שהן מדברות עליו זה רק בנים בנים בנים (ולי היה קטע עם מישהו אחד רק פעם אחת.. וגם זה היה בגלל שמישהי ממש לקה לי את היד ועתה לי "טיפול" ופשוט שידכה לי אותו, הא כן- הייתי גם שיכורה). לא מצליחה להיות עצמי.. אני מרגישה שאני לא מעניינת מספיק/חכמה ואין לי מה לתרום להן אני לא אוהבת שמפנים אליי את תשומת הלב, אני לא אוהבת להיות מורגשת בחדר.. וכאילו- על מה נדבר כבר אם לא על בנים?? ממש לא מעניין לשמוע על החיים המשעממים שלי. אבל אני כ"כ מרגישה בודדה, ושאף אד חוץ מההורים שלי ואותה חברה טובה אוהבים אותי. לאף אחד לא אכפת ממני. אני כבר מרגישה ככה קרוב לשנתיים ואני לא יכולה לסבול את זה. את חוסר היכולת שלי לתקשר עם אנשים, אני כ"כ מקנאה בכל האנשים שאין להם בעיה להתחבר ושהם הכי זורמים ובעלי ביטחון, וכמה שאני לא אומרת לעצמי שביטחון זה קודם כל בראש אני לא מצליחה להתנתק מהמחסום המטופש הזה, אני לא מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי, לא בסיטואציות אינטימיות (שבכלל לא היו לי חוץ מהפעם ההיא- והייתי בה שיכורה), וגם בשיחות עם בנות.. לא מצליחה לדבר בלי המחסום, ומרגיש לי כבד. אני מרגישה בודדה כל כך, פגומה. כאילו אם אני אמות מחר לאף אחד לא יזיז חוץ מלהורים...פשוט רוצה מישהו יאהב אותי..(לאו דווקא בקשר רומנטי) אני כבר כל כך מיואשת. קשה לי.