איך להתמודד עם הבית ואבא שלי ולהישאר חזקה?

אף אחד לא מבין את הראש של אבא שלי ואף אחד לא מצדיק אותו. חברים שלו אומרים שהוא סמרטוט וחי בסרט. כבר שנה וחצי שהוא עזב את הבית, עזב וחזר כמה פעמיים.
לפני זה היו סיפורים אחרים אבל לא אכנס אליהם אלא רק למה שרלוונטי לעכשיו.
ביום שבת הוא לקח אותנו לפארק והייתי בסדר איתו והכל ובכללי לא הרגשתי שאני מזייפת. היה כיף והכל (אמא אמרה לאחי שכשהוא יגדל הוא ירביץ לאבא). יום ראשון - יום ההולדת שלו. הוא לא בא ורציתי לעשות לו עוגת יום הולדת כשיבוא ואמא אמרה שזה יום ההולדת שלו ושאעשה בראשון. עשיתי, הם אכלו. אמא שלחה משמי ומשם אחי איחול ליום ההולדת שבו היה כתוב שהמשפחה קדושה ושהוא יחזור הביתה. הוא נעלב מהאיחול ומזה שלא התקשרנו (אני לא אוהבת להתקשר בימי הולדת, לא נעים לי עם ימי הולדת של אחרים) בקיצור,אחרי שאמא שלי חטפה שיחה מאוד לא נעימה ממנו הא התקשרה אלי באותה ההיסטריה שלה ואמרה לי להתקשר אליו. התקשרתי ואיחלתי והוא כעס עלי, שמעתי שהוא עם המאהבת (היא שכבה בשביל לקבל עבודה בתור ברמנית וכ'ו), הוא אמר שאכין לו עוגה והוא יחליט עם מי הוא יתחלק ועם מי לא.
אח שלי לא התקשר (בן 10). בערב אבא שלח לו SMS: "יש לי ילדים נהדרים. אבל אני א מבין למה אני דואג להם ככה." אח שי ענה:"לא יודע".
מה יש לו?, מה הבעיות שלו?
אחר כך הוא נתן למאהבת ענות לאמא בכל פעם כשהיא התשרה אליו ולקלל אותו.
לפני שעה התקשרתי אליו והוא ענה לי בקול קר כזה, נדמה שרצה לבאס אותי.
אין לו סיבה היעלב ממני, סתם ניסיתי להיות נחמדה אליו.
עכשיו יש פחד שהוא לא ישלם או משהו כזה ואז אנחנו כאילו בפח ואין לי מושג מה זה אומר.

אני יפה, חכמה, משתדלת להתקדם בחיים. אין לי קרובי משפחה בעיר או חברים (אני בקשר עם בת וידיד שלי שמתגייס בקרוב, ובית הספר שי מחוץ עיר).
בקיצור, נמאס לי מזה. לא מפריע לי ביכלל שאין לי חברים כי אני קצת אדם כזה (אב קצת, חברות אצלי נוצרת במקרה).

אני רוצה לצאת מהאשפה הזאת, להפסיק לחשוב על אבא שלי. אני עולה -י"ב ואז אני ממשיכה שנת שירות בתנועה שלי (אני מדריכה גם עכשיו) ואז יש שנתיים צבא. אני אתן לזמן לעשות את שלו, אני חושבת שהעיניינים עם אבא ישתנו עד אז.
אחר כך אני רוצה לעזוב את הבית וגם ללמוד באוניברסיטה. אני עדיין לא יודעת על איזה תקציב זה יקרה, אבל אני רוצה.

תתנו לי טיפים לאיך לשרוד את זה? אני לא מבינה את הראש שלו ואמא שלי עצובה ואין לי מושג. אני לא מבינה למה קיימים הורים שמתנהגים ככה, מה הרעיון שלהם?

תודה לעוזרים.