בוגר תואר הנדסה, בחיים לא עבדתי בעבודה רגילה

שלום, זוהי יותר פריקה מאשר שאלה אך אם מישהו ירצה להגיד משהו אשמח לשמוע.

כמו שהכותרת אומרת, בחיים לא עבדתי בעבודה רגילה. הרקע שלי הוא כזה: סיימתי שנה שעברה תואר ראשון בהנדסת מכונות. מאז אני לא מצליח להיכנס לעבודה בתחום. היו כמה הזדמנויות וראיונות שאני פישלתי משום שאני מאוד חסר ביטחון וקשה לי לבטא רצון ורצינות להתחיל ולהתחייב למשהו. לא טרחתי להתחיל לעבוד בתקופת הלימודים, חשבתי בפנים שיהיה בסדר ואני אסתדר. עכשיו אני מרגיש מאוד חסר ביטחון יחסית לשאר הבוגרים שלמדו איתי והתחילו לעבוד כבר כמה זמן בתעשייה. אני מרגיש חרטה עמוקה על הרבה החלטות שעשיתי בחיי.

כשהייתי בצבא ערקתי אחרי הטירונות לחצי שנה. הרגשתי מן פראנויה/חוסר הסתגלות למערכת ולקורס שהייתי אמור לעשות שפשוט מתוך פאניקה וחוסר שיתוף אני הלכתי הביתה ולא חזרתי לבסיס. אחרי חצי שנה בבית וכשלא יכלתי לשאת את זה נפשית יותר אני הסגרתי את עצמי לנשפטתי בבית דין כראוי לחודש וחצי בכלא. החוויה הכי משפילה בעיניי שהובאתי באזיק לשופט כפושע. ראיתי קבנית בכלא והיא החליטה שאני בסדר גמור. בדיעבד הוצע לי לצאת מהצבא על אי התאמה אך אני החלטתי לחזור ולסיים את כל השירות בחיל החימוש. גירזתי משאיות והחלפתי שמנים במשך 3.5 שנים. עד היום מופתע איך אני שרדתי שירות כזה, כנראה בגלל שהתרגלתי להשפלה הזאת של לשכב מתחת למשאית כולי מלוכלך מגריז בזמן שנהגים מסתכלים עליך.

אחרי השחרור לא טסתי לחול, ולא עשיתי מועדפת. השגרה שלי הייתה לעזור בעסק המשפחתי במסעדה, בזמן ששיפרתי פסיכומטרי 4 פעמים אחר השאיפה ללמוד רפואה, ללא הצלחה, אפילו לא קרובה. הייתי בתחילת תהליך במכינה לרפואה בחול אך נסגתי די בהתחלה מתוך אותה חרדה. מאז די חייתי בלימבו מה ללמוד אם בכלל. הדבר הבא שיחסית עניין אותי היה הנדסה, וגם שם בזמנו לא עמדתי בדרישות הקבלה של האוניברסיטאות, ולבסוף מתוך פשרה, הלכתי ללמוד במכללה שגיסי למד בה והמליץ עליה.

חלק אולי יקראו את כל זה ויגידו שאני בכיין או מפונק, אך אני מרגיש שהחדרות שאני חווה גורמות לי להרס עצמי לאורך חיי כשאני מסתכל לאחור. אני ככ חרד לפעמים שאפילו צלצול ממגייס או מקום עבודה שהגשתי להם קו"ח גורם לי להשתתק ופשוט לשים אותו על השתק כדי שלא אתמודד עם זה, למרות שזה משהו שאמור לקדם אותי בחיים, כאילו אני לא רוצה שזה יקרה.

אבא שלי נוטה לדבר איתי על הפילוסופיית חיים שלו לגבי עבודה. לדעתו להיות שכיר במקום עבודה שאתה כבול אליו ולקום כל בוקר ולנסוע אליו זה לא חיים באמת. הוא עצמאי רוב חייו וברח מחיים השכיריים. הוא גם כל הזמן אומר לי לך תהיה עצמאי אך אני לצערי בתחום ההנדסי שלמדתי זה לא אפשרי להיות עצמאי. כפי שניתן לראות הדעות האלה בסוף מחלחלות וגורמות לי לחשוב אחרת ולא להתפקס על פשוט למצוא עבודה התחלתית בתחום.

מה אתם חושבים? יש לי בעיה מסוימת? אשמח לשמוע דעות